אור ברסלב
גנזי יוסף מועד קטן › דף יט.

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

מועד קטן · דף יט.

דף יח.

ד"ה ר' יהודה וכו' שהתיר לאחרים וכו' לא ידעתי מנ"ל דר' יהודה אוסר לאחרים בטובה דלמא גם ר' יהודה מתיר והא דהוצרך הערמה היינו בשכר דר"מ אוסר אפילו על ידי הערמה וכנ"ל דעת התוס' שפירשו דר"מ אינו מתיר אלא בהערמה בטובה וע"כ ר' יהודה מתיר בהערמה אפילו בשכר ודו"ק וצ"ע:

שם :

ד"ה ר' יוסי וכו' והשתא מתניתין אתיא כר"מ. הקשה מהרש"א דיותר אתיא מתניתין כר' יוסי ע"ש ולענ"ד לפי עוד פירוש שכתבו התוס' דר' יוסי מחמיר ודאי דמתניתין כר' יוסי אבל לפי מ"ש דלישנא לא משמע הכי אלא ר' יוסי מיקל מכולהו דשרי אפילו לאחרים בשכר כדי פרנסתו משמע אבל לעצמו שרי א"כ ע"כ מתניתין כר"מ ואין כותבין היינו לאחרים בשכר אפילו ע"י הערמה ור' יהודה דפליג במתניתין היינו דלעולם כותב לעצמו אפילו ע"י הערמה שמכר שלו ומ"ש וי"מ לא באו אלא לדחות האי עוד פירש דא"ל דכדי פרנסתו היינו אין לו מה יאכל ושרי לכ"ע אלא כדי פרנסתו היינו בהרווחה ובהא לא שרי לכ"ע אלא מי שמצינו לו שמתיר מתיר ומי שלא מצינו לו שמתיר אינו מתיר וע"כ ר' יוסי מיקל. ומ"ש אח"כ דמתניתין תנא אחר הוא היא ענין בפ"ע דלא כמ"ש לעיל דמתניתין כר"מ דמשמע להו השתא דמתניתין סתמא קתני אין כותבין משמע בכל ענין והר' יונה פירש כפירוש ראשון דמתניתין כת"ק היינו ר"מ אי ר' יוסי מיקל ואי ר' יוסי מחמיר אתיא כר' יוסי ומ"ש מהרש"א אח"כ ובמתניתין דפליג ר' יוסי [צ"ל ר' יהודה] היינו להניחם אחר המועד לענ"ד טפי אפשר לומר דהיינו אפילו ע"י הערמה שמוכר שלו דאשכחן דר' יהודה ס"ל כן בברייתא וכמ"ש לעיל בעזה"י:

שם רש"י ד"ה ר"ה כשבת הואיל וכו'. נ"ל דר"ל הואיל דאף בזמן שהיה ביהמ"ק קיים לא הי' אלא יום א' דאין חגיגה בר"ה ויו"כ ולא שייך תשלומין אבל עצרת שהיו מקריבין חגיגה והי' לו תשלומין כל שבעה גם משחרב ביהמ"ק דינו כרגלים:

שם תוס' ד"ה שאם לא גילח וכו' ונ"ל דה"ה אם לא כיבס וכו'. משמע דס"ל דכיבוס אינו אסור אלא תוך ז' ומדברי רש"י ד"ה שמנה משמע דאסור כל שלשים וע"ל (דף כ"ג ע"א) בתוס' ד"ה כל שלשים:

שם לא יכבס ברגל וה"ה לא ירחץ וס"ל כאן דאם אסור לכבס ערב הרגל ודאי מותר לכבס ברגל ולעיל (דף י"ח ע"א) ד"ה אע"ג נסתפקו בזה: (שם) וא"כ ימים לענין מאי לא בטלו גבי שבעה. ר"ל דהא היתר רחיצה הוא דוקא ברגל ותירצו דמ"מ אסור אחר הרגל ונקטו דאם לא רחץ אבל כיבוס אי נימא דאסור ברגל ממילא מותר אחר הרגל ולא נחתו עתה לזה ונקטו מלתא פסיקא:

שם הא שני ימים לא בטלו גזרות. ר"ל לענין שנוהג דברים שבצנעא כמ"ש בסה"ד וכצ"ל בסה"ד הא שני ימים לא בטלו גזרות לענין וכו'. ומ"ש מ"מ פירוש אמת וכו' כ' מהרש"א שהוא מיותר ור"ל שהוא כפל דברים ולענ"ד אפשר לומר דלעיל כתבו כן לפי' הקו' וכאן כתבו דאפילו בלא פי' הקו' מ"מ האמת הוא כן:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה