גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
מועד קטן · דף ח.
רש"י ד"ה ור' וכו' אע"ג דיליף וכו' ובד"ה אבל וכו' דלא יליף וכו'.
ר"ל אע"ג דבאמת יליף היינו כיון דכתיב וביום בטומאה דגופיה אבל אי לאו קרא דוביום ה"א דלא יליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו דגופיה: (שם) תוס' ד"ה נפקא ליה וכו' ולפירוש שפירש וכו'. נ"ל דר"ל דלפי מה שמפרש בגמרא טעמא דהוי חידוש דהא עצים ואבנים וכו' ואפשר דכוונתם לפי' שפירשו לקמן לאביי דאמר משמעות דורשין א"ב דר' יהודה לא ניחא לי' למילף מופינו דאצטריך לי' לעצים ואבנים ורבא ס"ל דאע"ג דאיצטריך ופינו לעצים ואבנים מ"מ שמעינן נמי דממתינים לו לדבר הרשות אבל לא נלמוד מזה לטומאה דגופיה דהוי חידוש לענין פינו דוקא ולאפוקי לפי' השני שכתבו לקמן לאביי דתרוייהו דרשינן לא ילפינן כלל מופינו לעצים ואבנים וממילא לרבא דאמר חידוש הוא גם מה דלא ילפינן מופינו הוי חידוש:
שם ובעינן נמי שלא יהא יום המעונן. ר"ל גבי מצורע בעינן נמי שלא יהא יום המעונן:
שם ומייתי לה התם לגמר דין וכו' כצ"ל וכן במהרש"א ולעיל מזה במהרש"א צ"ל דבעינן ב' עינים:
שם משמע דכשהאיסור חידוש וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד הפי' בדברי התוס' כפשטן דהתם אין החידוש מן האיסור אלא מן ההיתר דכיון דאסרה תורה התערובות אמאי אי תרי ליה כולי יומא בחלבא שרי ולכן לא ילפינן מינה חומרא ה"ה הכא שהאיסור חידוש אין ללמוד קולא שוב מצאתי כן בהגהות קרני ראם. תיבת אלא בתוס' שנדפס בין חצאי עיגול הוא טעות דאדרבה הוא גירסא עיקרית: