אור ברסלב
גנזי יוסף מועד קטן › דף ה:

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

מועד קטן · דף ה:

דף ה.

ד"ה בית הפרס חצי מענה וכו'. וכ"ה במהרש"א ונ"ב נ"ל דצ"ל מלא וכ"ה הגי' לפנינו בגמרא ובמשנה שם מ"מ לענ"ד אפשר לומר שגירסת רש"י הי' חצי מענה וס"ל דמלא מענה הוא מאתים אמה וניחא לדידי' שנקרא פרס שפירושו חצי ועיין בפירוש הר"ב ותוס' יו"ט ובתוס' נדה (דף נ"ז ע"א) ד"ה בית הפרם וצ"ע:

שם ד"ה מנפח אדם וכו' ואי מטמא באהל וכו'. ר"ל שהניפוח אינו מועיל אלא שאם יש עצם כשעורה נשמר שלא יגע בו ולא יסיטו אבל ע"כ מאהיל עליו בשעת נפיחה אלא שאינו מטמא באהל וכ"מ מדבריו בנדה (דף נ"ז ע"א) ע"ש ומשמע מדבריו דבדיקה זו לכתחלה היא שעשה פסחו ודלא כמ"ש התוס' כתובות (דף כ"ח ע"ב) ד"ה מנפח אלא כמ"ש התוס' בפסחים (דף צ"ב ע"ב) ד"ה מאי בודקין ובבכורות (דף כ"ט ע"ב) ד"ה היכי אזיל ע"ש:

שם גמרא ורב יהודה בר אמי וכו'. לא ידעתי מה עניינו לכאן והיכי משמע מזה שאינו מטמא באהל ואפשר כיון דמייתי להנך ב' מימרות דרב יהודה א"ש ודרב יהודה בר אמי בהדדי בכמה מקומות לראי' שהיא מדרבנן מייתי להו נמי כאן בהדי הדדי וצ"ע. עיין בריטב"א שהקשה מאי פריך והא מתניתין הוא בפי"ח דאהלות מב"ג דשדה שנחרש בה קבר אין מטמא באהל ושדה שאבד בה קבר מטמא באהל ונלענ"ד דהמקשה דכאן לא משמע לי' שיקרא לפעמים סתם בית הפרס לשדה שנחרש בה קבר ולפעמים לשדה שאבד בה קבר לכן מקשה ובית הפרס סתמא מי מטמא באהל וכו' וע"כ בית הפרס סתמא היינו שנחרש בה קבר ומתרץ כאן בשדה שאבד בה קבר וכו' ותרוייהו בית הפרס סתמא קרי להו ופריך ושדה שנחרש בה קבר בית הפרס קרי ליה דלא משמע ליה ששניהם יקראו בית הפרס סתמא עד דמייתי מהמשנה:

שם אמר ר"פ כי תניא ההוא וכו'. ק"ל דמשמע בידוע שנחרש בה קבר ויש לה דין שדה שנחרש בה קבר והא תנן בפי"ז דאהלות מ"ג החורש משדה שאבד הקבר בתוכה אינו עושה אותה בית הפרס ונ"ל דס"ל דדוקא לענין שאינו מטמא במקום שודאי לא היה שם הקבר מטעם ס"ס שמא לא חרש במקום הקבר ושמא לא הוליך ממנה עצם וכמ"ש הר"ב שם אבל במקום שאבד הקבר טמא ממ"נ אם לא חרש במקום הקבר הרי היא שדה שאבד בה קבר כמקדם ואם חרש במקום הקבר ליכא אלא ספק א' שמא הוליכה המחרישה כמו כל שדה שנחרש בה קבר: (שם) תוס' ד"ה מנפח וכו' דמסתמא וכו'. דבריהם אינם מובנים לי דלפי מ"ש הטעם שאינו טמא מדאורייתא דמסתמא ליכא למימר שהגיעה המחרישה עד המת ומדאורייתא אין לחוש שמא הוליכה המחרישה עצם מהקבר א"כ מקום הקבר מטמא באהל מדאורייתא א"כ אמאי כתבו אח"כ ולא היו רגילים וכו' דמשמע דמסתמא אמרינן שהגיעה המחרישה עד המת וגם מקום הקבר אינו מטמא אח"כ באהל וכ"מ מלשון הגמרא דאמר ר"פ בשדה שאבד בה קבר יש בה אילנות בידוע שנחרש ופירש"י לאחר שציינוה ומשמע דאח"כ אינה מטמאה באהל אע"פ שאבד בה קבר דכיון שנחרש שוב אינה מטמא באהל וצ"ל בטעמא דאינה מטמא מדאורייתא כמ"ש הריטב"א דמסתמא נשתברו לגמרי כל העצמות ע"ש ומטעם זה גם מקום הקבר אינו מטמא באהל וגם במגע אינו מטמא אלא מדרבנן וכ"כ התוס' בפירוש בספ"ב דכתובות דאפילו במקום הקבר הוי כשאר שדה והביאו ראי' מסוגיא זו ע"ש לכן נ"ל דהמשך דברי התוס' כך הם דמתחלה כתבו דמסתמא וכו' וזהו טעם לטהר כל השדה חוץ ממקום הקבר ובאו לומר דאפילו היו קוברים המת בעומק והי' אפשר לחוש שמא הגיע המחרישה לצד העליון של המת ודלדלה משם עצם ושאר כל המת נשאר במקומו עכ"פ כל שאר השדה טהור מדאורייתא דליכא לאחזוקי מקום טהור בטמא מספק ואח"כ כתבו ולא היו רגילים וכו' לפרש דבאמת גם מקום הקבר אינו מטמא מדאורייתא מטעם שכתבתי בשם הריטב"א כנ"ל לפרש דברי התוס' אכן הרמב"ם רפ"י מה' טומאת מת כ' וז"ל אפילו חרש ע"ג הארון ואפילו היה מושקע ברובדין ובאבנים ואפילו היה ע"ג הארון רום שתי קומות הואיל וחרש על קבר ה"ז עושה בית הפרס עכ"ל וכ' הכ"מ שהיא תוספתא ובזה ודאי נראה שמקום הקבר מטמא באהל מדאורייתא ומדלא חילק משמע דבכל בית הפרס מקום הקבר מטמא באהל מדאורייתא וצ"ל שמפרש מימרא דר"פ בשדה שאבד בה קבר דציינוה יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר ובעת חרישתו נמצא הקבר ולכן הציון לא זז ממקומו דאי הי' נמצא הקבר ולא נחרש היו נוטלין הציון משם או אפשר דבידוע לאו דוקא אלא כיון דודאי הי' בחזקת טומאה יש לחוש שהקבר שנמצא נחרש ואע"ג דהשתא אין מקום הקבר ידוע לו יש לחוש לחומרא שלא לזרוע בתוכה זרע הנעקר כמ"ש הרמב"ם שם ה"ח או אפשר דבמקום האילנות אינו מטמא באהל דודאי שם אין מקום הקבר כנ"ל:

שם ואמאי לא חייש וכו'. חוזר לפרש דברי הגמרא שמביא ראי' מכאן דאינו מטמא באהל דאי מטמא באהל ע"כ חיישינן שמא יש רוב בניינו או רוב מניינו של מת תחת הקרקע או ע"ג קרקע במקום א"כ היאך מנפח והולך אמאי לא חייש שיהא מת בקרקע ואין נוגע בו א"נ בלא המאהילים ר"ל כשלא ניחוש שיש בקרקע שמא יש בצדדים ע"ג קרקע במקום שאינו מנפח אע"כ דלא חיישינן להכי ונשמע דאינו מטמא באהל:

שם ד"ה יש בה וכו' דתניא וכו'. תמהני דמשנה היא בפי"ח דאהלות מ"ג. ומ"ש על לשון בידוע לענ"ד אפשר לומר דכיון שהי' בחזקת טומאה מחמת הציון אין לנו להוציאה מחזקת טומאת אהל כמו בכל שדה מצויינת דמחזקינן לה בחזקת שאבד בה קבר. והנה רש"י לא ניחא לי' לפרש כן ונלענ"ד דק"ל ביש בה אילנות ניחוש שמא היו בה האילנות קודם הקבר לכן כ' דבידוע שנחרש לצורך האילנות דאל"כ לא היו מתקיימין כמ"ש הריטב"א. והנה הראב"ד בהשגות פ"י מה' טומאת מת ה"י פי' אין בו אילנות שניכר שנקצצו דקיי"ל אין מקיימין בה אילנות ונ"ל דכוונתו לתרץ קו' התוס' אמאי ידוע שאבד בה קבר שמא כך נזדמן והתוס' נדחקו בזה ולפי' הראב"ד א"ש ועיין כ"מ ובזה מתורץ נמי מ"ש לעיל שמא היו האילנות קודם הקבר ולפי' הראב"ד ניחא שהיו להם לקוצצן:

שם גמרא ר"י אומר עד שיהא שם זקן או תלמיד. לפי' התוס' א"ש דזקן היינו חכם או ת"ח שיודע הדין שאסור לנטוע בשדה שאבד בה קבר ומותר לנטוע בשדה שנחרש בה קבר וכ"כ הרמב"ם שם ולפירש"י קשה מ"ש ת"ח מאחר כל שזוכר שנחרש וצ"ל דזקן היינו זקן ממש שזוכר ותלמיד היינו ת"ח שמקובל כן מרבו דעלי' רמיא כדאמרינן לקמן משא"כ אחר וזהו, כוונת רש"י לקמן שכ' דתלמיד בקי הוא:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה