גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף קב.
ד"ה לברור וכו' הואיל ובשטר גמור מיירי. ר"ל כיון דמשועבד לי' וגם כותב כתיבה כל דהו הוי כשטר גמור ועיין מהר"ם שיף:
שם ד"ה אמאי וכו' וא"ת וכו'. ר"ל דלר"י דחייב הו"ל השטר חיוב בפ"ע ולא משום פדיון בנו וניחא שבנו אינו פדוי אבל לר"ל דפטור אם לא משום דמשועבד ליה מדאורייתא משום פדיון הבן צריך טעם אמאי בנו אינו פדוי: (שם) ד"ה אליבא וכו' ואי לא פליג ר"י בהודאה וכו'. עיין במהרש"א עד בשעבוד בפשיטות מייתי וכו' בתוס' שם אהך קושיא וכו' כצ"ל:
שם שהרי אי הוה קודם מתן מעות וכו'. עיין במהרש"א עד דאחר מתן מעות הוה שלא יוכלו וכו' כצ"ל:
שם וקשה לפיר"ת וכו'. מהרש"ל הגי' לפירוש הקונטרס וכ"כ בגליון בשם הב"ח ומהרש"א לעיל הקשה דלפ"ה לא הוה שטר גמור ולענ"ד נראה דכוונתם דכיון דע"י שמסר לו בפני עדים מועיל שמחייב א"ע אע"ג דלא הוי שטר גמור שלא כתב שם הערב מההיא טעמא יתחייב נמי שעבוד נכסים שיטרוף ממשועבדים ומה סברא היא שיועיל להתחייב ולא לשעבד נכסיו ועיין מהר"ם שיף: