גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף צט:
ד"ה אמר לאחד וכו' ומפרש ר"ת וכו'. כ' מהרש"א יש לדקדק דלר"ה לא תירץ כלום ע"ש ולענ"ד לר"ה לק"מ דלעיל לא אמר לאחד אלא זיל זבין לי כורא ולא שייך שם אפושי בעלי דינים ושפיר איבעי להו אם מקחו בטל משום אפושי שטרי ולא שייך קושייתם אלא לרב חסדא דכיון דאפילו אמר לאחד אמרינן דהוי אפילו לשנים כ"ש לעיל דלא אמר לאחד וכן צ"ל לדברי הרא"ש שמביא מהרש"א אח"כ אליבא דרב אלפס שגם לגי' ר"ח סוגיא דלעיל לא דמי לאמר לאחד אלא לאמר סתמא אכן לגי' ר"ח קשה מדר"ה לפי פיר"ת דפשיט כאן דקפידא הוי אע"ג דליכא חשש אפושי שטרי כ"ש ולדברי מהרש"א שמדמי ההוא דלעיל לאמר לאחד צ"ל דנפשטא בעיא דלעיל דאמר לאחד קפידא הוי כ"ז כתבתי לסברת מהרש"א דההיא דלעיל כ"ש מההוא דהכא אכן לדידי נ"ל דלעיל אפשר למכור אח"כ להלוקח הראשון ולא שייך כלל אפושי בעלי דינים ולא שייכי כלל דינים אלו זה לזה בין לפיר"ת ובין לפירוש רבי דבאפושי שטרי לא איפשטא ובאפושי בעלי דינים לר"ה הוי קפידא טפי ולרב חסדא לא הוי קפידא כלל. ועיין מ"ש מהרש"א לקמן על כתב רב אלפס עלמיא כאן א"צ לדבריו. שוב מצאתי כן במהר"ם שיף:
שם ד"ה א"ל וכו'. עיין במהרש"א עד ה"נ לימא וכו' כצ"ל:
שם ד"ה פיחת וכו'. עיין במהרש"א עד לת"ק תן ששית וכו' כצ"ל: