גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף צד.
ד"ה שנמצאת וכו' והכא בחיישינן שמא תכסיף וכו'. עיין במהרש"א ע"ד מהרש"ל בזה דהד"א ודאי וכו' כצ"ל. ומ"ש מהרש"א על מהרש"ל א"א לומר כן וכו' נ"ל דכוונת מהרש"ל דלפירש"י שכבר נמצא שדה שאינה שלו שייך לומר דאם לא תשבע תדע שאמת הוא הדבר וודאי יוציאה מידה ותכסיף אבל אם תשבע תסבור שאין הדבר אמת ולא תכסיף אבל לפיר"ח שגם מספק שמא תמצא שדה שאינה שלו תכסיף א"כ גם אם תשבע מ"מ ידעה שלא יצאה מספק שדה שאינה שלו ומה מועיל השבועה לכן הוכרח ר"ת לפרש דאפשר התפיסה צררי ותפרוש ולא תקח השדה וישאר ביד היתומים וישביחו אותה כמ"ש התוס' לקמן אבל ודאי שגם לרש"י השבועה היא אם התפיסה צררי אלא היינו שתטול אחר השבועה ולר"ח היינו שמא לא תשבע ולא תטול ודוק בדברי מהרש"ל ותראה שכוונתו כמ"ש ועיין בפ"י. וגם מ"ש התוס' אח"כ וא"ת א"כ נשביע כל ב"ח וכו' וא"ת ומה יועיל מה שיפרוש לכאורה צ"ל שתפרוש ואפשר משום שגם בג' או ד' בע"ח הדין כן נקטו שיפרוש] וכו' הוא הכל לפיר"ח אבל מ"ש וא"ת לרבנן נמי וכו' הוא ענין בפ"ע ומ"ש מהרש"א גם הקושיא שהקשו התוס' לקמן וא"ת לרבנן וכו' הוא לראי' שדברי התוס' הם דבור א' כי בדפוסים ישנים הי' מן והכא בחיישינן שמא תכסיף דבור בפ"ע ומהרש"ל הגי' שהוא דבור אחד:
שם ד"ה לימא וכו' דהיכי דכתבי שעות תלינן וכו'. ר"ל דהיכי דכתבי שעות יהבינן למאן דקדים בשעה אחת ולא חיישינן שמא לאידך נמסר תחלה אלא דתלינן מסירה אחר חתימה ה"נ תלינן המסירה בשעת חתימה כ"כ בשטמ"ק וה"ה שהיו יכולים לומר היכי דלא כתבי שעות יהבינן למאן דקדים יום אחד ולא חיישינן שמא לא נמסר לו עד אחר כמה ימים אלא זה פשוט שאין דרך לעכב המסירה אחר הכתיבה כמה ימים לכן לא חיישינן לזה לכן לא הביאו ראי' אלא מהיכי דכתבי שעות שדרך לעכב הנתינה אחר הכתיבה כמה שעות ואפ"ה תלינן מסירה אחר חתימה ואע"ג דהיכי דקדים שעה אחת תלינן שנמסר קודם אפילו לר"א דאמר עדי מסירה כרתי מ"מ הביאו ראי' מזה כמו היכי דידעינן שבחתימה זה קדים ולא ידעינן המסירה תלינן המסירה בחתימה אפילו לר"א דע"י שזמן החתימה ידוע ולא זמן המסירה הוי החתימה עיקר אפילו לר"א ה"ה לר"מ דלעולם החתימה עיקר תלינן המסירה בחתימה אפילו לא נודע זמן החתימה כנ"ל: