גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף פה.
ד"ה אית לך וכו' וא"ת וכו'. עיין מהרש"א ומהר"ם שיף ונלענ"ד דדעת התוס' דע"כ מיירי דליכא עדים וראה דהא משמע דאי הוי מועיל מחיים תפיסנא ולא הי' צריך שיתבעו אותה מחיים היתה נאמנת ולעיל גבי ההוא בקרא אמרינן מגו דיכול למימר לקוח הוא בידי וכו' משמע דמחיים תפיסנא צריך מגו וע"כ מיירי כאן נמי דאיכא מגו דלקוח לכן הקשו דניהימני לדידה דתבעוה מינה מחיים בההוא מגו גופה ותירצו דמתחלה כשאמרה מחיים תפיסנא לא היה כוונתה דתבעוה מינה מחיים שלא היתה יודעת אם צריך לזה ועתה הוי מגו למפרע אכן דעת הרא"ש נראה דתבעוה מינה מחיים הוי פירוש על מחיים תפיסנא ואם הי' לה מגו על מחיים תפיסנא היתה נאמנת לפרש דבריה דהיינו דתבעוה מינה מחיים אלא דמיירי שיש עדים וראה והא דאמר אית ליך סהדי דתבעוה מינך מחיים היינו עדים שתפסה מחיים אלא שמפרש דין תפיסה מחיים אבל בלא עדים אינה נאמנת כלל לומר מחיים תפסתי כיון דלית לה מגו דלקוח ועיין בתומים סי' ס"ד ס"ק ב' ויש להאריך עוד בשיטת הפוסקים בזה ואין כאן מקומו. ונתיישבה קו' מהרש"א דלהימנה במגו דנאנסו או להד"ם או החזרתיו דהא פשיטא להו דכיון שאמרה מתחלה מחיים תפיסנא הוי מגו למפרע אבל דתבעוה מחיים משמע להו לכאורה דהוי פירש דבריה הראשונים וכסברת הרא"ש ותירצו דזה נמי הוי מגו למפרע ומ"ש מהרש"א דלא היתה יכולה להראות השטרות לכאורה אינו מוכרח דהא מ"מ היתה יכולה להראות השטרות ליורשין בצנעא וע"ש בש"ך ס"ק ד':