גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף עה:
ד"ה אבל וכו' תימה לרב וכו'. אע"ג דלרב גם בקדשה סתם הדין כן לא ניחא להו לומר דכאן מיירי בקדשה סתם דמשמע להו דמיירי בגוונא דמתניתין דלעיל, ועיין במהרש"א עד והא נמי דקתני אם וכו' כצ"ל:
שם ד"ה מי ששנה וכו' אבל נכנסה וכו'. עיין במהרש"א עד דהא לר' יהושע חזקת הגוף ליתא כלל וכו' הקשה בהגהות קרני ראם דהא בדליכא חזקת ממון גם ר' יהושע אזיל בפר חזקת הגוף א"כ נשאר סברת התוס' לקמן דא"א לאלים ח"מ לתרוייהו וכן תירוץ הב' שם משום דגבי הבעל בעינן כל הטעמים אמת משא"כ גבי אשה בחד סגי ולענ"ד נראה לדייק מ"ש מהרש"א בשתתארס איכא חדא וכו' דהא גם אי לא מייתי כלל ראיה שהיו בה כשהיתה ארוסה אי אפשר לאוקמא כר' יהושע דאע"פ שיש לה חזקת הגוף יש להבעל חזקת ממון דעדיף מינה לר"י ונגד חזקה דאין אדם שותה וכו' יש להבעל חזקה דאין אדם מיפייס במומין ואמאי צריך הבעל להביא ראי' אלא דאפשר לומר כמ"ש התוס' (דף ע"ו) בד"ה וחדא דחזקה דאין אדם שותה עדיף מחזקה דאין אדם מיפייס אם לא דחזקת ממון מסייע לחזקה דאין אדם מיפייס וכאן אוקי חזקת ממון נגד חזקת הגוף וא"א לה לעמוד נגד שנים לכן כתב דמ"מ די שיביא הבעל ראי' שהיו בה מן האירוסין דיש לו חזקה דכאן נמצאו וכאן היו נמצא דחזקה דכאן נמצאו כאן היו עם חזקה דאין אדם מיפייס במומין עומדים נגד חזקה דאין אדם שותה ושניהם עדיפי מחזקה דאין אדם שותה וגם בשניהם ודאי זוכה הבעל וחזקת ממון לחוד נגד חזקת הגוף משא"כ לר"ג א"א לומר כן ולכאורה כשאינו מביא עדים שהיו בה קודם נישואין ג"כ יש לעיין לר' יהושע כיון דחזקת ממון עדיף מחזקת הגוף אע"פ שחזקה דאין אדם שותה עדיף מחזקה דאין אדם מיפייס הוי שקולים זה כזה ואמאי יתן לה כתובה ול"ד לדברי התוס' שב' חזקות שלה עדיפי משלו כיון שאין חזקת ממון יכול לסייע מ"מ לרווחא דמלתא כתב בשתתארס כלשון הגמרא כנ"ל. ולדעת מהרש"ל נ"ל דכוונתו דאפשר לומר דר' יהושע לא ס"ל חזקה דכאן נמצאו כאן היו ולא חזקה דאין אדם שותה ולא חזקה דאין אדם מיפייס אלא דהוי ספק ולכן במשארסתני נאנסתי וכן במומין עודה בבית אביה דליכא אלא ספק תחתיו אזיל ר"י בתר חזקה דממונא אבל נכנסה לרשות הבעל שיש עוד ספק שמא נתפייס והוי ס"ס לא אזיל בתר חזקה דממונא אבל לר"ג א"א לומר כן דכיון דבמשארסתני נאנסתי דליכא אלא חד ספקא אמר דאזיל בתר חזקה דגופא ה"ה בעודה בבית אביה לכן הוצרך לומר דס"ל חזקה דכאן נמצאו כאן היו וכדמסיק בגמרא:
שם
ד"ה ספק וכו' אומר ר"ת וכו'. אכן הרמב"ם ספ"ב מה' ט"צ סתם ופסק דטמא ומשמע אע"פ שלא נזקק לטומאה ועיין בתוס' נדה (דף י"ט ע"א) ד"ה ר' יהושע ובר"ש ספ"ד דנגעים ובתוס' יו"ט שם אכן מסתימת לשון הרמב"ם משמע שגם בזקן וגרמוני טמא מספק וצריך לפרש הספק בזקן היינו שאינו זקן ממש וקצת שערותיו שחורות וקצתן לבנות ויש ספק אם שערות אלו הם הלבנות מכבר או הם השחורות ונתהפכו ללבן וכן צריך לפרש בגרמוני ונ"ל ליישב דברי הרמב"ם ע"פ מ"ש התב"ש בנשבר הרגל ספק קודם שחיטה ספק אחר שחיטה דא"ל העמידנה על חזקת ועתה נשברה כיון דבהמה בחזקת שאינה זבוחה ואינה שבורה עומדת מאי חזית דאמרת עתה נשברה אחר שנשחטה אימא עתה נשחטה אחר שנשברה [וכתבתי בעזה"י בחידושי לתרץ מה שהקשה עליו החוו"ד סי' נ' מהא דמשארסתני נאנסתי דמוקמינן לה אחזקת הגוף ועתה נבעלה אחר שנתארסה ולא אמרינן אדרבה עתה נתארסה אחר שנבעלה] וביארתי טעמו דהא דבהמה בחזקת כשרות משום דרוב בהמות כשרות הוא משום דרוב בהמות אין בהם א' מכל ע' טרפות וכיון דחזינן דנשבר הרגל ויצאה מחזקת רוב בהמות ממילא יצאה מחזקת כשרות וגם יצאה מחזקת חיים ומה חזית לומר שיצאה קודם מחזקת חיים ואח"כ מחזקת שלא נשבר הרגל אימא איפכא וס"ל להרמב"ם כן גם בחזקה דמעיקרא דהאדם בחזקת טהרה עומד שלא היה בו בהרת ולא שער לבן ועתה ראינו שיצא משני חזקות אלו שהרי יש בו בהרת ושער לבן מאי חזית לומר שנולד בו שער לבן קודם הבהרת אימא איפכא כנ"ל: