גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף ע.
תוס' ד"ה הא קיי"ל וכו'. עיין מהר"ם עד רב אסי מוקי לה בבריא וכו' כצ"ל פרק ז:
שם ד"ה יוציא וכו' ולא שייך לומר סבורה הייתי וכו' עיין במהרש"א עד אך קשה וכו'. ובקרני ראם כ' כיון שאין הטעם משום מניעת האשה שייך שפיר סבורה הייתי ע"ש ואיני מבין דבריו מאי סבורה הייתי שאני יכולה לקבל שייך התם כיון שאינו משום מניעתה ועיין בחידושי א"ר שכ' דבין שהיה עד שלא נשאו שייך שפיר ור"ל דכיון דאפילו היו עד שלא נשאו כופין וליכא גוונא דאין כופין אע"ג דלא שייך הטעם כסבורה הייתי שפיר הי' יכול למיחשבה עוד נלענ"ד לתרץ דבשהה עשר שנים כיון דמשום לתא דידיה הוא אפילו אי הוי חשיב ליה פשיטא דכסבורה הייתי לא קאי עליה לכן שייך שפיר למיחשביה וצריכין אנו לתירוץ הגמרא:
שם ד"ה ה"נ וכו'. במהרש"א צ"ל בד"ה ה"נ כיון וכו' דתלינהו וכו':