גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף סג:
ד"ה ואינהו וכו' אמורדת דהכא קאי וכו' כצ"ל ועיין במהר"ם עד דהכא ולא אאומרת מאיס עלי כצ"ל ותיבת דהאיש מיותר ובת"י ד"ה ומורי וכו' כלות כתובה כמתניתין כצ"ל:
שם ד"ה אבל אמרה וכו' וזה נמי אין להקשות וכו' תטעון מאיס עלי וכו'. מדבריהם נראה דמשמע להו שגם בטענת בעינא ליה רוצה להתגרש וכמ"ש בסוף דבריהם בשם ר"ת בעינא ליה ואינה רוצה להתגרש בלא כתובה ומצערנא ליה עד שיגרשנה ויתן לה כתובה וכ"כ הפרישה בא"ע סי' ע"ז אבל אי נימא דבטענת בעינא ליה וכו' באמת אינה רוצה להתגרש רק לצער אותו שיעשה רצונה או להנקם ממנו על מה שעשה לה לק"מ דאינה רוצה לטעון מאיס עלי שלא נכוף אותו לגרשה ואז או בהכרח יגרשנה או תהא מוכרחת לחזור בה ולא יתקיים מחשבתה וע"כ תטעון בעינא ליה ומצערנא ליה לקיים מחשבתה אכן מלשון הרמב"ם והש"ע שכתבו ואמרה הריני מצערה אותו בכך מפני שעשה לי כך וכך או מפני שקללני או מפני שעשה מריבה וכיוצא בדברים אלו ע"ש משמע לכאורה שאינה רוצה להתגרש וצ"ע אם יש איזהו נ"מ לדינא בינייהו ומה שהוצרכו לפרש לקמן בדברי ר"ת דבעינא ליה וכו' שרוצה שיגרשנה ויתן לה כתובה אע"פ שגם עד השתא משמע להו כן היינו משום דמסקו דמאיס עלי היינו דאמרה שאינה רוצה הכתובה ופלוגתייהו אם הוי מחילה מפרשי בעינא ליה שרוצה הכתובה שיהיה דבר והיפוכו: