גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף נז:
ד"ה אי איהי וכו' וי"ל וכו'. משמע מלשונם דאם לא גירשה בקטנותה וגדלה צריך ליתן לה כתובתה בשלימות דהא כתובתה שלה והיא לא פשעה אלא שאם רוצה לגרשה בקטנותה יכול לגרשה בלא כתובה ור"ל כדין מורדת שהרי השתא כתובתה של אב:
שם רש"י ד"ה אבל פוסקין כו' ודוקא וכו'. נ"ל דלעיל דתנא קטנה בין היא ובין אביה יכולין לעכב משמע ליה בפשיטות כשעבר אביה וקדשה בקטנותה יכולין לעכב מלינשא אבל כאן דאמר אבל פוסקין משמע ליה שמורין לו לעשות כן לכתחלה ע"ז כ' שאין מורין לו לקדשה אלא לשדכה בלא קידושין ואם לא תרצה בו לא תקבל ממנו הקידושין וה"ה אם עבר וקדשה פוסקין [שלא להשיאה] להשיאה:
שם ד"ה נותנין וכו' משעת אירוסין וכו'. ר"ל לא משעת תביעה דבגרה הרי היא כתבועה כברייתא דלקמן ועיין במהר"ם שיף באריכות:
שם ד"ה מאי לאו וכו' דפשיטא ליה וכו'. עיין במהרש"א עד נראה מדבריהם וכו' ולא ידעתי מהיכי משמע ליה כן מדברי התוספות הא שפיר י"ל שגם התוס' מפרשים בגרה הרי היא כתבועה שאם נתארסה אח"כ נותנים לה י"ב חודש משעת אירוסין וא"צ תבועה ואפשר משום שכתבו דאז לא הוי בגר כתבועה משמע דאי הוי כתבועה הוי כתבועה משעת בגרות מלבד שאין זה מוכרח עוד אפשר לחלק דבגרה ואח"כ נתארסה לא שייך לומר דהוי כתבועה בשעה שבגרה כיון שלא נתארסה עדיין לכן חשבינן יב"ח משעה שנתארסה והוי כתבועה שא"צ לתבעה אבל נתארסה ואח"כ בגרה הוי כתבועה משעה שבגרה וצ"ע:
שם ד"ה תיובתא וכו' ונראה לפרש וכו'. עיין במהרש"א ובמהר"ם שיף ולענ"ד אפשר לומר דהמקשה דהכא לא ידע כלל מסקנא דהכא דבוגרת שעברו עליה י"ב חודש בבגרות אין נותנין לה אלא שלשים יום לכן לא מקשה אלא אר"ה ובמסקנא דאמר דבוגרת שעברו עליה יב"ח בבגרות אין נותנין לה אלא שלשים יום כבר ידע שתירץ ר"ה בגרות וששהתה אבל בנדרים אתי למסקנא דהכא דידע חילוק בין עברו עלי' יב"ח משבגרה ואינו מזכיר דר"ה לכן הקשה סתמא:
שם ד"ה השתא וכו' לפי שדרך אכסנאי וכו'. ר"ל דרך כיבוד כדי למצא חן בעיניהם ולכן אינו מדקדק מה הוא נותן להם וצ"ל הא דמשני השתא וכו' מדידיה אכלי ר"ל אע"פ שהוא נותן להם דרך כיבוד הם אין רוצים לאכול מדידיה אדרבא מדידהו ספו ליה ומשמע אע"פ שאין חייבין במזונותיו מ"מ נותנים לו בנדבה דמסתמא עני הוא: