גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף לט:
ד"ה א"ה וכו' דאמתניתין לא ה"מ למיפרך וכו'. עיין מהרש"א ומהר"ם שיף והנה מלשון הת"י שכתבו קצת נראה דאמתניתין פריך משמע דהתוספות כתבו לעיל דלא הוי מצי למיפרך אמתניתין והנ"ל בכוונת דבריהם דהנה לפי מה דמוקי צער של פיסוק הרגלים צריך לפרש מה שאמר ר"ש ב"י מפני שסופה להצטער תחת בעלה אע"פ שלא תרויח כלום מ"מ כיון שסופה למסור עצמה לבעלה על זה לא חשיב זה צער ואמרו לו אינו דומה וכו' שתחת בעלה שהוא דרך כל הארץ ודאי מוסרת עצמה אבל במה שאינו דרך כל הארץ חשיב צער ומ"ש לנבעלת ברצון ר"ל תחת בעלה ומקשה א"ה מפותה נמי כיון דמ"מ אינה תחת בעלה ואינו דרך כל הארץ חשיב נמי צער דמשמע ליה מ"ש אינו דומה נבעלת באונס ר"ל שלא תחת בעלה אע"פ שהוא ברצון ומתרץ מפותה אין לה צער ומ"ש נבעלת באונס הוא דוקא באונס ממש וע"ז כתבו התוס' דלא ה"מ למיפרך אמתניתין אמאי אונס חייב דהא לא תרויח כלום ולא ס"ל דמפני שסופה למסור עצמה לבעלה ע"ז לא חשיב זה צער אלא על הברייתא דאמר דאינו דומה מה שמוסרת עצמה לבעלה לנבעלת לאחר מקשה מפותה נמי והגיהו בת"י דמ"מ שפיר פריך אמתניתין אמאי מפותה פטור ומ"מ נ"ל לתרץ דברי התוס' שלפנינו דמשמע להו דלא שייך למיפרך אמתניתין אמאי מפותה פטור דשפיר הי' משמע לחלק דאונס יש לה צער גדול ומפותה שהיא ברצון אין לה צער כ"כ אבל אברייתא דאמר רשב"י שסופה להצטער תחת בעלה ומדמי אונס לרצון משמע ליה שגם אמרו לו אין חולקין עליו בסברא זו אלא שמחלקין בין מה שהיא דרך כל הארץ למה שאינו דרך כל הארץ לכן מקשה מפותה נמי כנ"ל:
שם ד"ה לכשיוציא וכו' לשם אישות וכו'. לא ידעתי כוונתם אם ר"ל שקידש אותה בביאה זו פשיטא שצריכה גט ואם ר"ל שהבטיח לה שישא אותה אח"כ פשיטא דלאו אשתו היא וצ"ע:
שם ד"ה אין לי וכו' אמאי צריך קרא לאביי. עיין במהרש"א ולענ"ד נקטו לאביי דלא נימא דצריך קרא דלא נימא דבמיאון אביה משלם קנס אבל אינו יכול לעכב שלא ישא אותה אפילו בקטנה ונערה קמ"ל קרא שיכול לעכב גם שלא ישא אותה לזה כתבו מ"מ לאביי קשה דלדידי' אע"פ שמשלם קנס הוי חוטא נשכר ומ"ש אח"כ וכן במיאון אביה משלם קנס וא"י לעכב שלא ישא אותה היינו כשהיא עתה בוגרת וכמ"ש מהר"ם:
שם ד"ה אלא וכו' בתר דגלי קרא בהדיא. ר"ל כיון דגלי קרא דאיהי יכולה לעכב שוב ילפינן אביה מהנך טעמי דאביי ורבא:
שם ד"ה טעמא וכו' דהתם לא שייך חינא. כ' מהר"ם דהא כבר יש לה בעל והנה לפירש"י לקמן (דף פ"ד ע"א) שימצאו האנשים חן בעיני הנשים ויהיו נשאת להם הול"ל דהא כבר נשאת לו ולפיר"ח שהביאו התוס' שם שימצאו הנשים חן שצריכה לינשא קשה דה"נ לכשתתאלמן תצטרך לינשא אכן לענ"ד בלא"ה לא שייך כאן משום חינא בין לפירש"י ובין לפיר"ח דמשום דהפסידה זו כתובתה משום שחבלה בבעלה לא יחושו הנשים וינשאו לאנשים ולא יחבלו בבעליהן וגם אין לנו לחוש מה שלא יהי' לה במה לינשא כמו אשה שאין לה בעל וחבלה באחר שצריכה לשלם אע"פ שלא ישאר לה במאי לינשא: