גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף לז:
ד"ה וחדא וכו' ואע"ג דגבי ממון וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד אפשר עוד לומר דמחובל בחברו הקשו כדמשמע בסוף דבריהם שכתבו דחס רחמנא אנחבל ובחובל לכ"ע משלם ואינו לוקה:
שם ד"ה לפי וכו' א"נ וגם כבעליו יומת. נ"ב ס"א לכתוב וגם בעליו יומת ותו לא ונ"ל דתיבת יומת מיותר ור"ל דלא לכתוב אלא וגם בעליו ותו לא וכוונתו דלא ניחא ליה גירסא שלפנינו דמשמע דלכתוב השור יסקל וגם כבעליו יומת דאין זה לשון דכבעליו יומת משמע דקאי על השור וא"כ תיבת וגם אין לו ביאור לכן הגי' כנ"ל ועיין במהר"ם שיף והנה מ"ש יסקל כבעליו הוא ממש פי' ראשון של התוס' ולא ידעתי למה הוצרך להפוך ולעשותו אחרון ונ"ל שיש היפוך דברים במהר"ם שיף וצ"ל יסקל כבעליו כבעליו יומת ומ"ש כבעליו יומת לכאורה משמע דר"ל שלא לכתוב אלא השור כבעליו יומת וקשה דלפ"ז לא נדע מיתת השור אם הוא בסקילה וצריך לומר דנלמדנו מתם ויותר נ"ל דר"ל דלכתוב השור יסקל כבעליו יומת ובלא וגם ולא בא מהר"ם שיף אלא למחוק תיבת וגם וכמ"ש דתיבת וגם קשה: (שם) ד"ה מיתות וכו' בלא תקחו כופר ובחרם סגי וכו' עיין במהרש"א ונ"ל דכוונתו דלכאורה משמע מדברי התוס' שהבינו לפירש"י דדרך עלייה היינו מיתות חמורות כיון שלא ניתנה שגגתו לכפרה לכן די בשני פסוקים אבל א"א לומר כן דא"כ אמאי כתבו התוספות בלא תקחו כופר ובחרם סגי לכתבו סתמא דבתרי פסוקי סגי וגם דברי הגמרא אינם מובנים דאמר סד"א ה"מ היכא דהרגו דרך עלייה הא כבר למדנו למיתות קלות ודרך עלייה היינו מצות חמורות אע"כ דדרך עלייה אינו מיתות חמורות כיון דעכ"פ יש רוצח שנותן שגגתו לכפרה אע"פ שלא ניתנה שגגתו של זה ממש לכפרה ומ"מ דרך ירידה קיל ממנו שניתנה שגגתו ממש לכפרה לכן אי הוי כתיב חרם וכל לא הוי ידעינן דר ירידה לכן לא כתבו התוס' אלא לא תקחו כופר וחרם דלא תקחו כופר מיירי בפירוש ברוצח וכ"ש אותם שלא ניתנה שגגתן לכפרה כלל אלא דה"א דוקא ברוצח דרך עליי' שלא ניתנה ממש לכפרה וסגי בחרם דע"כ מיירי ברוצח דרך ירידה [וצ"ל במהרש"א ומדכתיב חרם ע"כ וכו']: