גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף לב.
ד"ה וקיי"ל וכו' אמתניתין קשיא ליה וכו'. עיין במהרש"א עד ויש ליישב וכו' ונ"ל דכוונתו דאע"ג דהוי ניחא ליה מתניתין דהתם דלוקה בבוגרת או מפותה או בעולה היינו אי הוי ניחא לן דבנערה משלם קנס מ"מ הוי פשיטא ליה דמשכחת לה מלקות בבוגרת ומפותה ובעולה אלא דמשמע ליה שגם בנערה שייך מלקות לכן קשה לו אמאי משלם קנס אע"ג דלכאורה לא הו"ל להביא מתניתין דהתם דהא אין ראי' כלל ממתניתין דהתם דהא אפשר לאוקמי בבוגרת והא דמשמע ליה שגם בנערה שייך מלקות אינו ענין למתניתין דהתם לכן כ' מהרש"א דלא משמע ליה למקשה דלוקין אלא מכח מתניתין דהתם ואי לאו מתניתין דהתם לא הוי ידע כלל דלוקין אלא אחר דידע דלוקין משמע ליה שגם בנערה לוקין וקשה לו אמאי משלם קנם ומשני כאן באחותו נערה לעולם אין לוקין אפילו התרו בו והא דתנן התם לוקין איירי דוקא בבוגרת וה"ה מפותה או בעולה:
שם ד"ה אלמא וכו'. עיין במהרש"א עד וכמו שפיר"י אהא וכו' כצ"ל.
ולענ"ד נראה לתרץ דהמקשה הקשה מכח דמשמע ליה שגם באחותו נערה שייך מלקות ואע"ג דכאן גלי קרא שמשלם קנס מ"מ קשה חייבי כריתות ומתרץ כאן באחותו נערה ובנערה לא שייך כלל מלקות דכל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם וממילא כי גלי קרא דלא נימא דוקא אשה הראויה לו קאי גם על חייבי כריתות וגם לפיר"ת נ"ל ליישב דהמקשה הוי משמע ליה שגם בנערה לוקין וממילא גם בלא התרו אינו משלם ואי הוי מתרץ בלא התרו היינו משום דגלי קרא וכיון דחידוש הוא מוקמינן ליה דוקא בלא התרו וכיון דמשני סתמא כאן באחותו נערה משמע דבנערה גם בהתרו בו משלם קנס דלא שייך כלל מלקות והתו' דחו דכיון דלא ס"ל לחלק בין התרו או לא גם אם הוא משום דגלי קרא קאי גם בהתרו כנ"ל:
שם בת"י לאו חובל הוא וכן כמה ענייני וכו' כצ"ל. ור"ל אע"ג דלא שייך באונס ומפותה כל הד' דברים דהא לא שייך בהם ריפוי ושבת ובמפותה גם צער ליכא ולא דמי לשאר חובל לזה כתבו שיש כמה ענייני חבלות דאין בהם כל הדברים ואפ"ה הם בכלל חובל:
שם תו' ד"ה ואי ממונא וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד לר' יוחנן אפשר לומר דשקולים הם אבל כאן דאמר ואי ממונא קולא הוא קשה להו שפיר. ולכאורה לא שייך לומר איתגורי איתגר דבחובל כיון שהותר מכללו ליכא מלקות אלא ממונא דקיל וכן עדים זוממין כיון שלא עשו מעשה ונ"ל דכוונתם דבחובל כשאין בה שוה פרוטה לוקה וכן בעדים זוממין בבן גרושה ובן חליצה כדלקמן וכיון שיש בה שוה פרוטה כן בשאר עדים זוממין איתגורי איתגר:
שם ד"ה שכן וכו' עיין במהר"ם שיף שכ' לחלק בין היכי שיכול לומר הצד השוה שבהן ובין היכי שאין יכול לומר כן וכ"כ בס' ג"ו כלל ל"א וק"ל דבפסחים שם היה יכול לומר הצד השוה שבהן שכן זמנם קבוע כדאיתא במשנה רפ"ב דתמורה ע"ש וצ"ל דבפסחים ניחא ליה כמ"ש התו' שיש שום פירכא ולא חש הש"ס לפרשה ולא קאי אלא אאינך דלא שייך לומר כן כמ"ש מהרש"א ומהר"ם שיף אח"כ: