גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף כד:
ד"ה ואב"א וכו' התם אין כ"כ חששא וכו'. נ"ל דר"ל דהתם דמיירי דידעינן שהוא עבד ורבו הוא כאן אין חששא אם אין חולקין לו בלא רבו ולכן אם מעיד עליו שהיה מכאן והיו מכירין בו וחלקו לו תרומה מעלין אותו ליוחסין אבל כאן דמיירי שבא ממקום אחר ואין מכירין בו ואם ניחוש שמא אינו כהן לא ניתן לו כלום ס"ד דהוי אמרינן מוטב שניתן לו תרומה ולא נעלה אותו ליוחסין ונימא דאם יעידו שהיה מעיר הזאת והיו מכירין אותו וחלקו לו תרומה נעלה אותו ליוחסין ואם לא יעידו עליו שהיה מעיר הזאת לא נעלה אותו ליוחסין דנחוש שמא לא היו מכירין אותו ונתנו לו תרומה ע"פ ע"א. ונראה מלשון התו' שכתבו דמן הדין ראוי לחלוק ולא כתבו ראוי לאכול דמשמע להו דכאן מיירי ג"כ לחלוק לו דס"ל להתו' דלהאכילו א"צ עדות דמי ימחה בידו שלא יאכל תרומה וממילא אין איסור לנו להאכילו ואין בזה משום לפני עור כיון שהוא נוהג בו היתר ואומר בברי שהוא מותר לו אלא לענין לחלוק לו מיירי וכמ"ש (בדף כ"ה ע"א) ד"ה או דלמא ועיין בהפלאה והנלענ"ד כתבתי:
שם ד"ה שאני הכא וכו' וי"ל דשפיר ידע וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד גם כוונת התו' השתא לקיים פירש"י: