גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף כג.
תו' ד"ה מאן דמתני וכו'. עיין במהרש"א עד דאפילו לא הותרה ובאו עדים ונשאת וכו' ר"ל אבל באמת כשנשאת באיסור אחר שבאו עדי שביה תצא ועיין בא"ע סי' ז' בחמ"ח ס"ק ח' ובב"ש ס"ק י"א כשנשאת בצנעא בלא היתר ב"ד קודם שבאו עדים אבל אחר שבאו עדים כשנשאת באיסור לכ"ע תצא: (שם) רש"י ד"ה ואח"כ באו עדים שנשבית וכו'. כ' החמ"ח סי' ז' ס"ק י' דרש"י לא גרס ואמרו לא ידענו ולענ"ד נראה דרש"י שפיר גרס ואמרו לא ידענו אלא דהוקשה לו פשיטא דאין מזיק מה שהעדים אמרו לא ידענו דהא נאמנת לומר טהורה אני ולא ניחא לי' לומר דס"ד דכיון שאמרה מתחלה שיש לה עדים גרע וכדאיתא בח"מ סי' ע' ס"ב כשאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני אע"פ שלכתחלה צריך להביאם מ"מ כשבאו והכחישוהו נשבע ונפטר כ"ש כאן שא"צ להמתין עד שיבאו לכן פירש דכיון שבאו עדים ומשמע שיודעים שנשבת דהשתא לאו הפה שאסר הוא ס"ד שהיא אינה נאמנת לומר שטהורה והעדים אין יודעים קמ"ל דלא תצא. ואין חילוק בין גירסא שלנו לגירסת הרי"ף והרא"ש דע"כ מיירי דהעדים יודעים שנשבית ואין יודעים אם טהורה היא ואין חילוק בין באו אלו העדים שאמרה ובין באו עדים אחרים וכמ"ש: