גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף כ:
ד"ה ור' יוחנן וכו' וי"ל דע"א בשטר וכו' ר"ל ואינו מועיל שיביא שטרו לב"ד כשאינו זוכר העדות:
שם ומ"מ נהי וכו'. הוא ענין בפ"ע ומיירי כשזוכר העדות:
שם א"נ אומר ר"י וכו'. עיין בש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק ל"ג:
שם ומתוך הירושלמי וכו'. ר"ל דלפי הירושלמי מיירי פלוגתייהו כשנכתב השטר מדעת הלוה ובאים לקיימו ואין זוכרים אלא ע"י השטר אם צריכים לצרף עמהם אחר:
שם רש"י ד"ה שאין קרובה הימנה וכו' דאם איתא וכו'. עיין במהרש"א ומהר"ם שיף ופ"י ועיין בשטמ"ק שהאריך בסוגיא זו והנלענ"ד לפרש בקיצור דרש"י ס"ל דדוקא כשהולך ביחידי לא שבק קרוב והולך לרחוק אבל כשהולך איש אחר בהדיה פעמים לא ניחא ליה בקרוב והולך אל הרחוק לכן כ' רש"י דאם איתא דהלכה אשה יחידה לקבור לא שבקה וכו' אבל כשהולכת עם אחר פעמים שבקה הקרובה והולכת להרחוקה אלא דהוו ידעי בי' ובישנות חיישינן שנשתכח הדבר מן היודעים והא דאמר בגמרא בשלמא דרך בה"ק זימנין דמתרמי בין השמשות י"ל כמ"ש השטמ"ק בשם הרמב"ן דדבר שכיח הוא לכן לא חיישינן לקול אבל ברחוקות כיון דלא שכיח כולי האי דקברי שם אמרינן מדלית ליה קלא ודאי לא קברו שם ובישנות חיישינן שהיה לו קול ונשתכח ועוד י"ל דבקרובה חיישינן שהלך אדם יחיד או בני עיר אחרת וכמ"ש בשטמ"ק לכן אין לו קול אבל לרחוקה אין אדם יחיד הולך וגם בני עיר אחרת כשמצאו קרובה אין יודעים שיש רחוקה לכן ברחוקה אין לחוש אלא לשני בני אדם מעיר זו דפעמים לא ניחא להו לקבור בקרובה והוה לה קול ובישנה חיישינן שנשתכח הדבר ולפ"ז צריך לומר הא דמסיק עד חמשים אמה אזלא איהי לחודא גם בס"ד ידע מזה אלא דנטר עד מסקנא ונתישבה קו' מהרש"א ועיין בשטמ"ק שכ' עוד סברא דדוקא בעיר ס"ל לרש"י דלא חיישינן שנשתנה אבל תלולית דרכן להתוסף ולהתמעט ואין להאריך יותר: