גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף יט.
ד"ה דאמר מר וכו' ובפרהסיא וכו'. עיין במהרש"א ומהר"ם שיף ולא ידעתי מאי הוצרכו כאן לזה דהא ע"כ מיירי בצנעא דבפרהסיא יהרגו ואל יחתמו שקר וגם מ"ט דרבנן ובפרק ר' ישמעאל כתבו התו' כן על ענין אחר ע"ש:
שם ד"ה טעמא וכו' וקשה לר"י וכו'. נלענ"ד בביאור דברי התו' דמדכתב רש"י דמיירי במודה לוה שכתבו משמע דס"ל דאי טוען הלוה מזויף אע"ג דהעדים אומרים כתב ידינו הוא לכ"ע נאמנים לפוסלו דלא שייך בעדים מודו שכתבו וא"כ ע"כ טעמא דרבנן משום דס"ל צריך לקיימו דאי ס"ל א"צ לקיימו לא שייך לומר דעדים אלימי דהא לית להו מגו כלל וכשהשטר מקויים פשיטא דאין נאמנים ומה לי נתקיים ע"י עדים אחרים או ממקום אחר ומה לי נתקיים ע"פ הלוה הא מ"מ אין להעדים אלו מגו לכן הוסיפו התוספות בדברי רש"י ורבנן סברו צריך לקיימו אע"פ שלא נזכר זה בדברי רש"י מ"מ ע"כ צ"ל כן לפירושו וכמ"ש לכן הקשו התו' דליפלגו בלוה גופיה דהא העדים לא מעלו ולא מורידו כיון שאין להם מגו ועוד דבפרק מי שמת משמע דלא מיירי פלוגתייהו בלוה דהא א"ר יוחנן דעדים אלימי וא"כ ע"כ מיירי דהלוה אינו מודה שכתבו אלא שהעדים מכחישים אותו ואומרים כת"י זה דאי הוי מודה הלוה לא שייך דעדים אלימי וכמ"ש וס"ל להתו' דרב נחמן דהכא לא פליג על ר' יוחנן בפירוש הברייתא דמיירי באין הלוה מודה שכתבו אלא דס"ל דה"ה בלוה גופיה ובזה חולק על ר' יוחנן ולא קשה לר"נ ליפלגו בלוה גופיה דלר"מ אשמעינן שגם בעדים שייך מודו שכתבו ואע"ג דאלימי אין נאמנים ואפשר שגם לרבנן אצטריך לאשמעינן דלא אמרינן קיום עדים עדיף ונ"ל דזהו כוונת מהרש"א שכ' דלפירש"י תלי פלוגתייהו בלוה ר"ל כיון דע"כ מיירי בלוה מודה לא שייך רבותא בעדים אע"ג דאלימי דהא לית להעדים מגו כלל אבל לפי' התו' לא מיירי בלוה מודה אלא העדים אומרים כת"י הוא ויש להם מגו ושייך רבותא אע"ג דאלימי ולא ניחא ליה לומר דקמ"ל שגם בעדים שייך מודו שכתבו דמשמע ליה דהתו' ס"ל דזה פשיטא אבל אי עדים אלימי בזה נחלקו ר"מ ורבנן וגם מהר"ם שיף כוונתו כן ע"ש ובזה נ"ל ליישב קו' הפ"י שהקשה דבפרק מי שמת מסיק דפליגי אי צריך לקיימו או לא ולפי מ"ש ניחא דמ"מ הביאו ראי' מהס"ד דס"ל דלא מיירי פלוגתייהו בלוה וס"ל שגם במסקנא לא חזר בו מזה אלא דס"ל שגם בלוה פליגי דאין חילוק בין לוה לעדים וכר"נ דהכא ודלא כפירש"י דבעדים לא שייך מודו שכתבו:
שם ד"ה במודה וכו' דהא כי טעין נמי אמנה וכו' עיין מהרש"א ומהר"ם שיף ולענ"ד ס"ל להתו' דמדאמר רבא וכדרב הונא ולא אמר כדר"נ דמיירי בפירוש באמנה ע"כ לא אסיק אדעתיה הא דר"נ דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא וע"כ לר"ה דפרוע ואמנה חד טעמא היא:
שם ד"ה לעולם וכו' וי"ל וכו'. ר"ל וס"ל לרבא כר' יוחנן בפרק מי שמת דלא פליגי ר"מ ורבנן אלא בעדים אבל בלוה גם לרבנן אינו נאמן ודלא כר"נ דהכא דאינו מחלק: