גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף טז:
ד"ה וליחוש וכו' כיון שיכול לבא לידי הפסד וכו'. נ"ל דכוונתם דטעמא דמ"ד אין כותבין שובר ולא יפרע עד שיחזור לו השטר דשמא יאבד השובר ויתבענו המלוה פ"ש ויבא לידי הפסד אבל היכי דאין חשש הפסד ללוה ודאי לכ"ע כותבין שובר לכן קשה להו דבכתובה למ"ד דלא מצי טעין אחר מעשה ב"ד פרעתי ויכולה לגבות בלא הכתובה וכמ"ש מהר"ם שיף בדבור שאח"ז דאין לנו לתקן שלא תגבה בלא כתובה לבטל כח מעשה ב"ד בלא חשש פסידא לבעל והי' לנו לומר דכאן ע"כ כותבין שובר וא"צ להחזיר הכתובה דאפילו כשלא יהי' הכתובה בידה תוכל לתבעו בלא הכתובה לכן כתבו דאע"פ שאינו נאמן לומר פרעתי יבא לידי הפסד כשהי' הכתובה בידה ולכן א"צ לשלם עד שתחזיר לו הכתובה למ"ד אין כותבין שובר דחיישינן שמא יאבד השובר וכ"ה כוונתם בפרק הכותב (דף פ"ח ע"ב) ד"ה הוציאה ומעתה לא הבינות מ"ש מהרש"א דתקשה ליה בפשיטות ע"ש דבפשיטות לא קשה דנוכל לומר דהוי לא אפשר וכתבינן שובר כמו במקום שאין כותבין כתובה וכדאמר לקמן בגמרא אלא שהתוספות סמכו דבריהם אמאי דמשמע בגמרא דלמ"ד אין כותבין שובר לא גביא ע"י עדי הינומא עד שתחזיר הכתובה לכן הוצרכו לפרש שיהי' לו הפסד ומה שהקשה עוד מהרש"א דמנ"מ במצי טעין פרעתי וכ' שיפורש בפרק הכותב לא מצאתי שם ולענ"ד נ"מ בפשיטות כשנשרפה הכתובה בפני עדים וכמ"ש בדבור שאח"ז. ועיין במהר"ם עד פשיטא דאיכא נפקותא וכו' כצ"ל:
שם גמרא אם יש עדים וכו' וליחוש וכו'. הקשה הפ"י אמאי לא מקשה אמתניתין ע"ש ותמהני דמלשון המקשן דלמא מפקא עדי הינומא משמע דבאמת מקשה אמתניתין דבברייתא לא נזכר הינומא וכ"מ קצת מלשון אם יש עדים ובברייתא איתא אם יש לה עדים:
שם תו' ד"ה איתנוסי וכו' כגון דאיכא מגו וכו'. הקשה הפ"י דא"כ אפילו ליכא אונס מהימנא לומר שעשו לה כמנהג הבתולות והיא מהמיעוט שאין להם קול ע"ש ולא הבינותי דהא התו' מיירי במודה או שיש עדים שלא עשו כמנהג הבתולות לכן אי לאו טעמא דאיתנוסי הוי מגו במקום עדים אבל אם טענה שבאמת עשו לה המנהג הבתולות באמת צ"ע לדינא אי מהימנא ואין כאן מקום להאריך בזה: