גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף ז:
ד"ה ודלמא וכו'. עיין במהרש"א עד ומיהו למאי דמסיק וכו'. ר"ל דאפשר לומר גט לאחר מיתה לחוד אתי לאשמעינן ונקט בלשון תנאי לאשמעינן דמיירי שנכתב בו זמן דא"א לומר מכאן אלא כשכתב זמן אבל ק"ל דהא הי' אפשר לפרש ברישא בפירוש אע"פ שכתב בו זמן ועיין במהר"ם שיף: (שם) ד"ה דלמא מת וכו' וי"ל דבאונס וכו'. עיין במהרש"א ואי דבריו מובנים לי דהא השתא ס"ל דאין חילוק בין אונס חולה ובין אונס מת ותרוייהו שכיחי בשוה אלא דבמת שייך דלא ניחא לי' דתפול קמי יבם משא"כ בחולה וא"כ ע"כ אכלו ארי דומה למת בזה דשייך לא ניחא ליה דתפול קמי יבם וקשה אמאי אינו גט לכן הוכרחו לומר דאכלו ארי לא שכיח כלל ולא דמי לחלה ומת לכן אע"פ ששייך לומר לא ניחא לי' דתפול קמי יבם אינו גט ועיין:
שם ד"ה מ"ד וכו' ה"מ גבי עבד וכו'. ר"ל ולכן אמר דהא קיי"ל וכו' דפשיטא לי' דבהא מודו רבנן וע"ש בתו' גיטין ד"ה עבדא:
שם רש"י ד"ה כתובתן מאתים אם נשאו וכו' כצ"ל נ"ל: (שם ע"ב) ד"ה והדר בי' וכו' ומתניתין דהתם וכו' כצ"ל נ"ל:
שם תו' ד"ה הדר בי' וכו'. עיין מהר"ם עד לומר דאתיא כר"מ והא וכו' כצ"ל: