אור ברסלב
גנזי יוסף כתובות › דף ג:

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

כתובות · דף ג:

דף ב:

ד"ה ולדרוש להו דאונס שרי אין לפרש וכו'. נ"ל לפרש דברי התו' דאין לפרש דפריך דהו"ל למימר ומן האונס ואילך ומשמע לפ"ז דניחא ליה שלא מיחו בהם חכמים מפני האונס וכמ"ש לקמן בשם המהרש"א אלא דלא הו"ל לקרותו סכנה אלא אונס דא"כ מאי משני משום פרוצות ומשמע דר"ל דאם נתיר להם באונס עבדו ברצון דהיינו היכי דאפשר לעשות הנישואין בסתר או לפייסו בדבר אחר שלא יבעול אותה לא יעשו כן ותיבעל לו והיינו ברצון אבל כיון שאין להם תירוץ לומר אנוסים אנחנו לא יעשו ברצון וקשה הא אפילו לא דרשינן להו לא מסרי נפשייהו ועבדי באונס ואכתי אתי למיעבד ברצון ועוד וכי משום פרוצות וכו' ר"ל דאפילו אחר שנהגו לכנוס בשלישי יש קצת סכנה דפעמים נודע לו ובא בשלישי ועוד דודאי לא כולם כנסו בשלישי דא"כ לא יהיה ספקא ועקר נפשיה בשלישי וכ"ש לפירש"י דלעיל דבשני לא יכנוס בשביל אותה סכנה וא"כ כולם יכנסו בשלישי ולא יהיה ספקא אע"כ הרבה כנסו ברביעי וסברו לעשות בסתר או לפייסו ופעמים לא עלה בידם והיו הצנועות מסרי נפשייהו וקשה דמוטב לדרוש להו דאונס שרי שלא יהרגו הצנועות אבל תירוץ דכהנות ניחא להו דודאי נאסרו לבעליהן באונס לכן פירשו דמקשה אמאי לא מיחו בידם ואהא משני משום פרוצות ובאמת דרשו להו דאונס שרי שלא ימסרו הצנועות נפשייהו ואפ"ה לא מיחו בידם משום פרוצות דברביעי כיון שהיו מחפשין והיה קצת פחד עבדי ברצון אבל בשלישי לא היו מחפשים וכנסו בשלישי כנ"ל לפרש דברי התו' וכ"ה כוונת מהר"ם ע"ש ומ"ש כדי להנצל ממה שפירש"י וכו' ר"ל מהאי טעמא שכתבו התו' דהא אפילו לא דרשינן להו לא מסרי נפשייהו לא ניחא להו פירש"י שפי' דאי מקלינן להו וכו'. ועיין במהרש"א שכתב דלא ניחא להו כפירש"י וכו' דלא שבקי משום זה היתרא וכו' דאין לחוש להן וכו' ואינו מובן ולכאורה הי' אפשר לפרש דכוונתו דאדרבה אי דרשינן להו דאונס שרי לא עבדי ברצון כיון דאפשר להם לעשות בהיתר באונס דהא לא מיירי מחשודות לזנות דהא משמע דאין לחוש להם אלא לבעילת הגמון ואי מיירי בחשודות נחוש להם מכ"ע אבל לא משמע כן מדברי התו' שכתבו דהא אפילו לא דרשינן וכו' ומשמע שלא באו אלא לומר דבמאי דדרשינן להו דאונס שרי לא נוסיף חשש שיעשו ברצון אבל לא דעדיף עי"ז גם אינו מובן מ"ש מהרש"א נ' דלא ניחא להו כפירש"י דהא בפירוש כתבו התו' הטעם דהא אפילו לא דרשינן להו וכו' והי' לו לכתוב דבריו דרך פירוש על דברי התו' ונראה דמשמע ליה למהרש"א דמ"ש רש"י דאי מקלינן להו עבדי ברצון היינו שיבאו לזנות עם כל אדם לכן כ' דלא שבקי משום זה התירא היינו בעליהן דהא לא מיירי מחשודי לזנות אבל באמת נראה יותר כמ"ש מהר"ם דמ"ש רש"י עבדי ברצון היינו עם ההגמון ע"י איום מעט אע"פ שלא יהי' אונס גמור והתו' דחו זה במ"ש דהא אפילו לא דרשינן להו וכו'. ומ"ש מהרש"א דפריך אקודם שנהגו לכנוס בשלישי כוונתו לפרש אמאי ניחא ליה לפ"ז מאי שלא מיחו בהם דמיירי קודם שנהגו לכנוס בשלישי ומ"ש אח"כ ולא מקרי סכנה לצנועות אלא קודם שנהוג בג' ר"ל קודם דדרי להו דאונס שרי דמשמע לי' דתיכף נהגו לכנוס בג' ולא הספיקו לדרוש להם דאונס שרי אלא אחר שנהגו לכנוס בשלישי ואז תיכף דריש להו דאונס שרי. ומ"ש עוד מהרש"א ואין לדקדק וכו' די"ל וכו' לא הבינותי דהיכי שייך לומר כיון שסברו דאונס אסור לבעלה חייבין מיתה על האונס שהרי כהנת דבאמת נאסרה לבעלה באונס ואינה חייבת מיתה ולא משמע דטעו בהא אי אשה קרקע עולם היא וסברו דתיהרג ואל תעבור אלא שסברו שגם אשת ישראל היא כאשת כהן דנאסרה לבעלה באונס אבל אינה חייבת למסור עצמה וכ"ש שאינה חייבת מיתה שגם היכי שהדין שיהרג ואל יעבור אי עבר אין פשוט שחייב מיתה וגם קושייתו אין מובנת לי דלפי מאי דאמרינן בגמרא דאי דרשינן להפרוצות דאונס שרי אתי למיעבד ברצון שפיר כתבו התוספות דהא גם כשסברו דאונס אסור לא מסרי נפשייהו ועבדו באונס באיסור לפי דעתם ואתו למיעבד ברצון והדברים ק"ו ומה כשיעשו באונס בהיתר חיישינן שיעשו גם ברצון אע"פ שחייבין מיתה כ"ש כשעושין באונס באיסור לפי דעתם אע"פ שאין חייבין מיתה חיישינן שיעשו ברצון:

שם ד"ה איספרווא וכו'. עיין במהרש"א עד אך ק"ק דלפ"ה וכו' ולענ"ד נראה לתרץ דמדלא מחלק בסכנה גופה דבשני מותר משמע דבשני גם ליחיד אסור ונתיישבה גם הקו' שהקשה בד"ה ותו:

שם ד"ה תקנה וכו' כי פריך לעיל וכו'. הקשה הפ"י הא כיון דעקרו ליה דינו שיעבור ואל יהרג וכמ"ש בהגהות אשר"י א"כ לא שייך לומר תקנתא דרבנן מקמי גזרה לא עקרינן דודאי היה להם לחוש לדמן של ישראל וליעקרי' ע"ש ולענ"ד יש להקשות עוד דמשמע דאע"ג דלא עקרוהו ניחא ליה למקשן שלא מיחו בידם חכמים וקשה הא בשעת השמד אפילו על ארקתא דמסנא יהרג ואל יעבור וצ"ל כמ"ש הפ"י אח"כ דהא אין מצוה לינשא ברביעי ויכולה שלא תנשא כלל ומה שנשאת בשלישי אינו בכלל הגזרה שלא הי' הגזרה שתנשא בשלישי ע"ש וצ"ל דהא דפריך וליעקריה היינו דליעקריה לגמרי דאפילו כשיבטל הגזרה לא יהא תקנה שתנשא ברביעי וא"כ שפיר הקשו התו' שגם לעיל היה יכול לתרץ תקנתא דרבנן מקמי גזרה לא עקרינן לכן לא מיחו בידם במה שנהגו לכנוס בשלישי ולא עקרו התקנה כשיבטל הגזרה ותירצו דלעיל הקשה שיקבעו יום אחר דלא מקרי עקירה וזה ניחא טפי ממה שיניחו אותם לכנוס בשלישי נגד תקנת חכמים ונ"ל שגם הגה"א ניחא ליה מה שלא מיחו בידם היפך תק"ח אלא אהא דפריך ניעקריה דהעקירה הוי כמו לשנויי ארקתא דמסאנא ותירצו דכיון שעקרוהו ב"ד אינו בכלל משנה ע"ש. ונ"ל דמ"ש התו' שיקבעו יום אחר היינו יום א' שיכול להשכים לב"ד ביום ב' ולא יחושו לשקדו אבל על יום אחר לא שייך לקבוע דמ"ש יום ב' מיום ג' או יום ה' כיון דלא שייך שישכים לב"ד מאיזהו טעם יקבעו יום זה מזה וכמ"ש התו' לעיל דמשום ברכה לא שייך לקבוע:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה