גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף ב.
תו' ד"ה מפני מה וכו'. עיין במהרש"א עד ומיהו ק"ק וכו' ולענ"ד נראה ליישב דודאי לשון מפני מה משמע ששואל הטעם אלא שהתו' כתבו דרב יוסף לפי הס"ד דלא אמר ריא"ש אלא לפי ששנינו הגיע זמן ולא היה קשה לו דלא משני מידי ע"כ היה מפרש דברי רב יהודה א"ש דאינו שואל הטעם דידע שפיר שהטעם מפורש במשנה שאם היה לו טענת בתולי הי' משכים לב"ד אלא כלומר מאי נ"מ וקשיא ליה לרב יוסף דהא גם הנ"מ מפורשת והוצרך לומר דנ"מ לענין הגיע זמן באחד בשבת ומעתה קשה באמת הטעם אמאי לא תנשא באחד בשבת לכן חזר למשמעות לשון מפני מה ששואל הטעם והוצרך להוסיף טעם שקדו וממילא יש נ"מ גם לענין הגיע זמן באחד בשבת ונראה דבהגיע זמן בשני או בשלישי בשבת פשיטא ליה דאינו חייב במזונותיה בלא טעם שקדו אלא בהגיע זמן באחד בשבת הוא דוקא עכשיו ששנינו שקדו ואי לא הוי טעם דשקדו אפילו אי הוי אמרינן דלא תנשא עד רביעי משום ברכה מ"מ כיון דלא מיקרי עבריינא אלא עצה טובה כמ"ש התו' ד"ה, ותנשא לכן היה חייב במזונותיה כמ"ש מהרש"א שם לכן אמר עכשיו ששנינו שקדו ולא אגופא דמתניתין דנשאת ליום הרביעי דוקא דה"א דעצה טובה היא משום ברכה וחייב במזונותיה ולפ"ז נ"ל שגם מפירש"י אין ראי' דלא ס"ל כפי' התו' ומ"ש רש"י משנתינו טעם מפורש בתוכה ר"ל דהא ודאי גם רב יוסף לפי הס"ד ידע דמשנתינו טעם מפורש בתוכה וקשיא ליה לרב יוסף דהא ע"כ ממילא גם הנ"מ מפורש כמ"ש התו' ואפשר גם מהרש"א אין כוונתו דרש"י לא ס"ל כן אלא דרש"י אינו מפרש דבר זה:
שם ד"ה ותנשא וכו'. עיין במהרש"א עד משום שקדו ומשום וכו' ועיין במהר"ם עד בלאו הכי טעמא וכו' כצ"ל: