גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יומא · דף סב.
ד"ה מה חטאת וכו' למ"ד דבר שלמד בגז"ש וכו'. ר"ל אע"ג דחטאת גופה למד בגז"ש אצבע אצבע ממצורע דבעי ימין נילף מינה אשם בהיקש: (שם) או מהיקישא דזאת התורה. ר"ל דמהיקשא דזאת התורה נלמוד לכל הקרבנות ועיין בתוס' זבחים (דף כ"ה ט"א) ד"ה והרי זריקה ודו"ק: (שם) ד"ה שני שעירי וכו' תיפוק ליה מהיקשא כדפרישית וכו' כצ"ל:
שם ואי לא הוי כתיב אלא תרי קראי וכו'. נראה מזה דס"ל דיותר יש לדרוש להיקשא משיהיו שוים במראה וקומה ולעיל כתבו ואייתר ליה חד לענין כפרה משמע דתחלה דרשינן שיהיו שוים במראה וקומה ומייתורא דרשינן לענין כפרה וצ"ל דלעיל הוא לאו דוקא:
שם ת"י ד"ה שני שעירי וכו' אבל גבי בהמה וכו' ואע"פ וכו'. משמע מלשונם דמ"מ לא שייך זה אלא בבהמה דיכולין להיות שוים הרבה ואע"ג דמ"מ אין שוין לגמרי נקרא שוין אבל באדם שיש הפרש גדול ביניהם לא שייך לקרותם שוין אכן בריטב"א הוא ב' תירוצים ובקושיא שאין חטה דומה לחברתה נדחה החילוק שבין בהמה לאדם אלא דשם בעינן דומה ממש וזה א"א וכאן לא בעינן אלא כל מה שיוכלו ונ"ל טעם הדבר דכאן כיון דחיוב הוא הביא שני שעירים אפילו אי הוי אמרינן דמעכב שיהיו דוקא שוין מ"מ ע"כ לא חייב רחמנא אלא כל מה שיוכלו אבל גבי סורר ומורה אינו חיוב שיהי' דוקא בן סורר ומורה ואם לא ימצא שיהיו שוין לגמרי ניחא שלא יהי' בן סורר ומורה ואפשר שגם כוונת הת"י כן:
שם ד"ה משהגריל וכו' משום מצוה כי הכא שאינו וכו' כצ"ל: