גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יומא · דף מו.
ת"י ד"ה אבל מהאי גיסא וכו' דבהאי מערכה גופה צריך ליקח מאמצעה שהיא וכו' כצ"ל:
שם ד"ה ואפילו בשבת תנינא וכו' ואפילו דתנינן וכו'. וצ"ל דצ"ל בח"תיי' וחשב היינו חשב בחפינת ובחתיי' היינו ר"ל ואפילו נימא דהא דתנינן והיום חמש היינו בכשרין ואצטריך כאן ואפילו בשבת דאפילו בפסולין מ"מ כיון דאשכחן דכי משלה בהן האור פסולין ככשרין ממילא הא דתנינא והיום חמש היינו גם בפסולין ומשלה בהן האור:
שם גמרא רבא אמר דוחה וכו' נ"ב צ"ל רבה וכ"א בתוס' ולפנינו בתוס' איתא רבא ובאמת נראה דצ"ל רבה וצריך כן גם בתוס' ומ"ש לית ליה פירכא דרבה צ"ל דרבא:
שם תוס' ד"ה תחלתו וכו' ועוד מאי קאמר וכו' ועוד דלרבה וכו'. ר"ל דמתחלה הקשו מאי קאמר דלשון תחלתו משמע שחיטה וזריקה לפי' זה ובאמת ס"ל דאפילו הקטרה דוחה ועוד דלרבה דאמר לשון תחלתו ס"ל דאפילו סופו הקטרתו דוחה ולאו דוקא תחלתו ולרב חסדא דוקא תחלתו אבל לפירושם לשון תחלתו משמע גם הקטרת חלביו שלא ניתוסרו ועיין במהרש"א ויש שם ט"ס וצ"ל את הטומאה כו' אין דוחין הטומאה דלא חשיב כתמיד דיומיה כו' כדגמרינן כו' כיון דכשרים הם כו' אלא ס"ל וכו':
שם
ת"י ד"ה תחלתו וכו' כגון שחיטה וזריקה, סופו הקטרת חלביו וגבי שבת תחלתו היינו של תמיד וכו' כצ"ל נ"ל: