גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יומא · דף לט.
ת"י ד"ה כי היכי וכו' וא"ת וכו' וי"ל וכו'. משמעות דבריהם דלא חשדינן ליה שיעשה במזיד שלא בהגרלה אלא ירצה לעשות בהגרלה וגם ירצה למהר לידע בעוד ידיו בתוך הקלפי אם של שם בימינו וחיישינן שמא עי"כ מיטרד וישכח להגריל לכן תקנו בחטיפה שלא ידע כלל בעוד ידיו בתוך הקלפי באיזהו יד עלה הגורל לשם:
שם ד"ה שמגיעו וכו' דמגיען כפול ושביעין וכו'. בפסחים (דף ג' ע"ב) לא נזכר שהיו שביעין אלא משמע להו דההוא דהתם מצנועין הי' ואמאי לא משך את ידיו אלא משום שהי' שבע ממנו והצנועין לא היו מושכין את ידיהם אלא כשלא הי' להם כזית וגם לא היו שביעין ומה שסיימו ולכולם לא היו יכולין לחלק בשוה היינו משום דקשה להו בגמרא דפסחים אמאי הגיע לא' כזית ולא' כפול ע"ש בגמרא: