גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יומא · דף כו.
ד"ה אלא כהן וכו' אע"ג דאיכא שני גזירי עצים שהי' וכו' כצ"ל נ"ל: (שם) ד"ה מיהא אתו מצפרא וכו' כי בקטורת הי' פייס דכהן הזוכה בה שחרית לא היה זוכה בה ערבית כצ"ל נ"ל ור"ל דקשה לי' אמאי דאמרינן ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא וכו' ומשמע אבל למסקנא לא צריך לזה דבשבת אה"נ דנפישי פייסות ומשנתינו בכל יום מיירי כמ"ש לקמן ע"ב ד"ה שני בזיכי ואהא קשיא לי' הא גם בכל יום ע"כ היו צריכין פייס לקטורת של בין הערבים שלא שנה בה אדם ואכתי נפישי פייסות וע"כ צ"ל גם לפי המסקנא דמייתי כולהו מצפרא ולא כתבו שום תירוץ ע"ז ואשכחן כה"ג בתוס' שכתבו בלשון וא"ת ולא כתבו תירוץ ודו"ק:
שם ד"ה ומר סבר וכו' וילך לו ויעשה אחר אבל וכו' כצ"ל נ"ל: (שם) תוס' ד"ה דתנן וכו' דזימנין דבהעלות וכו'. עיין במהרש"א עד ומיהו ק"ק וכו' ע"ש ולענ"ד נראה דתמיד קרב בט' משמע להו שלא הי' יותר אבל לעיל דאמר י"ג כהנים זוכין בו אפשר לפרש דהיינו בפייס הזה ומ"ש מהרש"א וכצ"ל לקמן לא ידעתי מקומו לע"ע: