גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יומא · דף כ:
ד"ה אלא אר"י כו' וחציו להרמה ר"ל דמחצות ואילך ראויין להרמה. ומ"ש אח"כ וגבי הרמה ר"ל דבדשן גמור מותר להרים אפילו קודם חצות: (שם) ת"י ד"ה משום וכו' הי' יכול לצאת וכו', לכאורה אינו מובן דכ"ש אלו לא הי' יכול לצאת חוץ לעזרה א"כ לא הי' צריך לקדש פעם אחרת לעבודה כדלקמן (דף כ"ב ע"א) וברש"י שם ד"ה למחר ולא הי' אלא קידוש אחד וצ"ל דלא נראה להם לומר שלא הי' מקדש קודם שחיטת התמיד דבמשנה (דף כ"ח ע"א ודף ל"א ע"ב) משמע שקודם שחיטת התמיד קידש ידיו ורגליו לכן כתבו דמ"מ גם קודם תה"ד הי' מקדש ולא חשיב לה משום שהי' בלילה ומה שהוצרך לקדש פעם שנית קודם שחיטת התמיד משום שהי' יוצא חוץ לעזרה:
שם ד"ה והי' קולו וכו' ואין נראה לרבי וכו'. מדבריהם נראה שלא היו גורסים מה שהוא לפנינו בגמרא דאמר מר וכו' ואמר רבה בר בר חנא וכו' אלא כ"ג משובח ממנו דהכא איכא חולשא וכו':
שם דההוא דלקמן בשער ההיכל וההוא דתמיד בשער עזרה וכו' כצ"ל.
דלקמן מפורש דמיירי בציר דלתות היכל לזה כתבו דבתמיד ג"כ בהיכל מיירי ואע"ג דלקמן תני ציר ובתמיד קול אין לחלק בזה: