גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יומא · דף יט:
תוס' ד"ה מי איכא וכו' ול"נ וכו'. וצ"ל דמשנה דהכא ואתה שליחנו משמע לכאורה שליחנו לחוד ולכן מקשה לר"ה ברי' דר"י:
שם):
לא בעינא דלקרביה כהן שבאותו וכו' כצ"ל:
שם רש"י ד"ה שחשדוהו וכו' על מחתת האש וכו' ובד"ה ולא בתפלה וכו' וקולה לא ישמע כצ"ל:
שם ד"ה ירמוז וכו' שזה נופל על העינים וזה נופל על האצבעות ודלג וזה נופל על השפתים וגם בפסוק שהביא נזכר קריצה בעינים וצ"ל דבעינים נופל גם לשון קריצה אבל בשפתים לא נופל לשון רמיזה לכן בברייתא שרצה להזכיר לשון מיוחד בכל א' הזכיר קריצה בשפתים וממילא שייך טפי בעינים לשון רמיזה אבל רש"י לא כתב וזה נופל על השפתים דהוי משמע דלשון קריצה נופל דוקא על השפתים ולא על העינים כנ"ל:
שם ת"י ד"ה כמו רגל וכו' והכתיב וכל אדם וכו' ובד"ה ודברת בם וכו' מפני הכבוד כצ"ל:
שם ד"ה צרדא וכו' צרתא דדא שהוא אגודל. נ"ל דר"ל שהאמה הוא צרה של האצבע לגבי אגודל כי האצבע הוא סמוכה לאגודל והאמה עומדת אצלה ונעשה צרה לה שרוצה להיות סמוכה לאגודל כמותה ודו"ק: