גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יומא · דף י:
ת"י ד"ה דלמא וכו' וי"ל דמ"מ וכו'. תירוצם אינו מובנת לי ובדוחק נ"ל לפרש דס"ל דדוקא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו תרומתו תרומה דתרווייהו לא מיחייבי מדאורייתא כמ"ש הרמב"ם פ"ד מה' מעשר הא"ב אבל מדבר שלא ראה פני הבית דפטור מדאורייתא אדבר שראה פני הבית דחייב מדאורייתא אין תרומתו תרומה ומ"ש דרך גגות וקרפיפות ר"ל כשהסוכה עומדת בחצר והחצר גופא קובע למעשר לכן כתבו שהביאו לחצר דרך גגות וקרפיפות ומשם לסוכה דרך הפתח [תיבות אז הביאה אינו מובן לי] דס"ד כל שיסברו שחייב מן התורה כיון שאסור אפילו באכילת עראי ויבא להפריש ממנו על אותן שהכניס לבית ורוצה לאכלו אכילת קבע ומ"ש שהכניס במוץ הוא לרבותא דאפילו אם הכניס במוץ יש מכשול שגם זה אסור באכילת קבע מדאורייתא וכ"ש אם יפריש על אותו שהכניס לבית בלא מוץ שיהי' יותר מכשול ודו"ק:
שם ד"ה ה"ג ב"ק וכו' מחייב כל ז' מדרבנן. לא הבינותי דהא זה כבר דחה בגמרא וכ"ת מדרבנן וכו' וגם א"צ כלל לתירוצם לומר מדרבנן לכן נ"ל דתיבת מדרבנן מיותר:
שם דאמאי לא פריך ליה רבא וכו'. ר"ל דרבא דמקשה אמאי פטרי רבנן ולא ניחא לי' לומר דתרי רבנן נינהו הו"ל לומר בהדיא:
שם אך בזה י"ל וכו'. ר"ל והוי אמרינן דברייתא דר"י מחייב בעירוב ובמזוזה ובמעשר לא מיירי בגווני דמתניתין אלא דמתניתין מיירי בשאר ימות השנה ולא מחייב במעשר וברייתא מיירי בחג:
שם ויש ספרים וכו'. ר"ל ואסוכה קאי ובשאר ימות השנה וצ"ל נמי דברייתא לא קאי אמתניתין ולפי פירושים אלו צ"ל דהא דתנא בברייתא ר"י מחייב הוא לאו דוקא דהא בחג גם רבנן מודו ודו"ק:
שם ד"ה ור"י לטעמי' וכו' אלמא שכולן הם שוין וכו' ר"ל דלא נחלקו אלא כיצד יהי' קביעותו אבל כיון דהוי קבע לכל מר כדאית לי' תו אין חילוק ביניהם לשאר דברים כמו למ"ד דירת עראי כולהו שוין לשאר דברים: (שם) ד"ה ר"י סבר וכו' דלא נחלקה ירושלים לשבטים. הוא לאו דוקא ור"ל דמ"מ מקום מקדש לא נחלקה לשבטים כדלקמן (דף י"ב ע"א):
שם וי"ל וכו'. ר"ל וע"כ ס"ל דאי הוי בה דירה לא הוי שייך לפטרו משום דלא נתחלק לשבטים כיון דכל דירת העיר חייבין מיחלף בשאר דירות א"נ כמו ביהכ"נ שיש בה דירה לחזן אע"כ דפטר לי' מטעם דדירה בע"כ לאו שמה דירה ומשום שמא יאמרו מחייב לי' וע"ל (דף י"א ע"ב) ד"ה דתניא בה"כ ודו"ק:
שם ומוקי לה וכו'. נ"ל דר"ל דדירה גמורה לא הי' בהר הבית אלא הלשכה שהי' דירה בע"כ ופליגי אי שמה דירה אבל מטעם דלא נתחלקה לשבטים לא פטר לי' אע"ג דמקום המקדש לכ"ע לא נתחלקה ושאר לשכות שהי' בהם דירת עראי פשיטא דלא מיחייבי ודו"ק:
שם תוס' ד"ה רבנן סברי גזרינן ור"י וכו' אע"כ אביי ורבא וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה דכוונת התוס' דדוקא לסברת המקשה דלעיל וכ"ת מדרבנן דלר"י אין חילוק בין סוכה ללשכת פרהדרין וכמ"ש התוס' לעיל ע"א ד"ה וכ"ת הוי שייך לומר לרבנן סברת התוס' שם דסוכה שאני דבקל יכול להיות שהוא יוצא ממנה ור"י לא ס"ל סברא זו לכן ס"ל דשוים הם ולא הוי סברת ר"י היפך מסברת חכמים אבל השתא לסברת אביי דלשכת פרהדרין קיל לר"י מלרבנן דבשאר ימות השנה רבנן מחייבי ור"י פוטר וגבי סוכה הוי להיפך דר"י מחייב וחכמים פוטרין אפילו בחג פשיטא לי' לרבא דלזה ודאי לא מועיל סברא זו שכתבו התוס' שם דמ"מ אמאי סברת ר"י היפך מדרבנן לכן הוכרח לומר דסוכה טעמא לחוד ולולב טעמא לחוד ודו"ק:
שם ונ"ל כל הסוגיא וכו'. לפירוש זה לא שייך כלל להקשות לאביי לא ר"י אדר"י ולא רבנן אדרבנן דשניהם שוין בין בלשכה ובין בסוכה לרבנן כל ז' חייב מדאורייתא ובשאר ימות השנה פטור ולר"י בתרווייהו בין בז' ובין בשאר ימות השנה חייב משום גזרה ולא יכולתי להבין מ"ש מהרש"א דאביי ורבא נמי מצי סברי דסוכה טפי פטור מלשכה משום דדירת עראי הוא ואי כוונתו אהא דמקשה רבא והא סוכת חג בחג קתני ולא הוי ניחא ליה לומר דסוכה קל מלשכה ולכן פטרי רבנן אפילו בז' לזה כתב דלעולם ס"ל סברא זו ומ"מ מקשה לאביי אמאי דקאמר דבז' לא פליגי א"כ ק' אמאי לא תירץ רבא כן ודו"ק: