גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יבמות · דף קיט:
ד"ה סיפא וכו' בעי חזקה בהדי מיעוט. נ"ל דכוונתם מדאמר רבא רישא חזקה לייבום ורובא לשוק וכו'. ועיין במהרש"א עד משום רבנן דמודו לר"מ וכו' ולכאורה אינו מובן דהא מסיק לעיל דמתניתין ר"מ הוא ונ"ל דכוונתו דרבא דאמר רישא חזקה לייבום לא ס"ל מסקנא דלעיל ומתרץ המשנה גם לרבנן ולכן הוצרך המהרש"א להוכיח דע"כ גם לרבא צ"ל דמתניתין ר"מ היא:
שם רש"י ד"ה זו אסורה וכו' שאין נאמנות להעידה כצ"ל:
שם ד"ה צרה מעידה וכו' ומפני צד צרות וכו' נ"ל דכוונתו למ"ש התו' שאינה מעידה ממש על הצרה אלא על עצמה וממילא חל עדותה גם על הצרה: (שם) תו' ד"ה מ"ט וכו' תימה לר"י וכו'. עיין במהרש"א עד דליפלגו ברישא דהך מתניתין וכו' ונ"ל דכוונתו דכיון דפליג בסיפא במתניתין גופיה לא הו"ל למיסמך ברישא אמאי דפליג בברייתא אלא הו"ל למיפלג גם ברישא במתניתין גופיה ומה שסיים מהרש"א ואי הוה חיישינן בחמותה וכו' אינו מובן לי דהא באמת כן משני התם שאני התם דרגיש לה צערא וע"ש ברש"י וגם אינו מענין מ"ש קודם זה משום דהוה לה עמה צער דגופה אבל בחמותה דלית ביה צער אלא מילי דעלמא והיינו כמ"ש רש"י (דף קי"ז סע"א) לחלק בין חמותה הבאה לאחר מיכן לצרה צ"ל שגם כוונת מהרש"א כן הוא דע"כ חמותה לא דמי לצרתה דבחמותה ס"ד דגמרא שם דלא חיישא משום צער שהיה עמה כבר אע"ג דבצרתה ודאי חיישא כנ"ל: