גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יבמות · דף קיב:
ד"ה החרש שחלץ וכו' במקום את כשר. כ' התו' יו"ט דמשמע דאי ליכא אח יותר פטורה וליתא שהרי בר ייבום הוא ובדוחק נ"ל לפרש דמ"ש רש"י במקום אחר כשר ר"ל דכשיש אח כשר יכולה להפטר ע"י אח הכשר אבל כשאין אח כשר אינה יכולה להפטר וצריכה דוקא להתייבם וזהו שכ' רש"י חליצתו פסולה לפוטרה במקום אח כשר אלא האח הכשר יפטרנה אבל בדבור שאח"ז בחרשית כ' ואין, לה תקנה אלא בייבום:
שם גמרא אי הכי אלם ואלמת נמי לשון א"ה אינו מובן דאדרבה לטעם דלאו בני קריאה נינהו טפי תקשה אלם ואלמת נמי ונ"ל דלטעם דלאו בני קריאה נינהו ניחא להו בפשיטות דאה"נ כדמסיק במסקנא אבל לטעם דלאו בני דעה נינהו משמע להו דב באמת אלם ואלמת כשרים לכן מקשה לידע הטעם:
שם תו' ד"ה והא אמרי וכו' ומיהו לענין חליצה וכו'. ר"ל אבל קטן עדיף מחרש ושוטה לכן אי לאו דאיש כתיב הי' מועיל גדול עומד ע"ג וכן מועיל באמת בקטנה:
שם גמרא מידי דהוה אאימורים וכו'. אין זה ענין לכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו דאימורים ראויים היו להקרבה אלא שעבר ולא הקריבם לכן כי ליתנהו לא מעכבי אבל כי איתנהו מעכבי וכן גבי בילה היכי דאפשר לבלול ודאי צריך לבלול: