גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יבמות · דף פח.
ד"ה ומה וכו' ומשמע לי' דאפילו וכו' כ' מהרש"א דהוצרכו לזה ולא כמ"ש בגליון התו' שהוא כמו ועוד] דלא נימא דרישא מיירי כשאומר העד בפירוש דשוגג היה ע"ש ולענ"ד הוצרכו לזה דקשה להו דכיון דלא אמרינן מסתמא שוגג היה אפילו נימא שהודה הא לא הודה אלא שאכל ומנ"ל שאכל בשוגג לכן כתבו דמשמע ליה דמיירי גם באמרו העדים בפירוש שאכל בשוגג פטרו רבנן ובזה מחייבו בע"א כששתק והיינו מטעם הודאה. ועיין מהר"ם עד על עצמו יותר ממאה עדים וכו' כצ"ל:
שם ד"ה דשתיקה וכו' כמו שמפר"ת וכו'. ר"ל שר"ת מוכיח מההוא דגיטין דקיי"ל כמסקנא דהכא דמטעם הודאה היא וא"כ אי הוי הודאה גמורה תקשה אפילו גזלן נמי: (שם ע"ב) ד"ה והבא עליה וכו' וא"ת וכו' ואר"י וכו' עיין במהרש"א ובתו' כתובות (דף כ"ב ע"ב) ד"ה הבא עליה כתבו כדבריהם דהכא ונ"ל דלקמן (דף צ"ג ע"ב) סמכו אמ"ש בכתובות (דף כ"ו ע"ב) שגם גבי יבמה דייקא קצת ומרעא לחזקת אשת איש ולכאורה אפשר לומר שגם אי נימא מלתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי ג"כ מרעא לחזקת א"א משא"כ גבי האומרים לא מת לא שייך מלתא דעבידא לאגלויי דאפילו לא יבא לא נתגלה שמת ועמ"ש בעזה"י בכתובות (דף כ"ו ע"ב) בתו' ד"ה אנן אחתינן: (שם) ד"ה אי הכי וכו'. עיין מהר"ם עד מודו לר"ש דמותרת וכו' הני דמחיים קנים וכו' כצ"ל: