גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יבמות · דף פא.
גמרא לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא וכו'. צ"ל דמשמע ליה דמשנתינו מיירי בכל ענין אפילו יש עוד אחין דהויא שומרת יבם:
שם
תו' ד"ה והלא וכו' וה"נ הוי מצינן וכו'. נ"ל דמעיקרא משמע להו דלר"ל בדרבנן גם את שדרכו לימנות אינו מקדש לכן לא היו יכולין לתרץ מדלא נקיט את שדרכו דא"כ גם לר"ל דהטעם דבטיל משום שהוא מדרבנן תקשה אמאי לא נקיט את שדרכו אע"כ ס"ל לר"ל דאין חילוק כלל בין את שדרכו לכל שדרכו ואין רבותא טפי באת שדרכו מכל שדרכו והשתא כתבו דמצינן למימר דלר"ל בדרבנן דוקא כל שדרכו בטל לר"מ ודייק מדנקט כל שדרכו דע"כ ס"ל כר"מ והטעם שבטל משום שהוא מדרבנן דאי ס"ל כרבנן הו"ל למנקט רבותא טפי אפילו את שדרכו:
שם ד"ה מאי הוא וכו' אבל עיגול תרתי דרבנן וכו'. ר"ל אע"ג דאי הוי תרומה בזה"ז דאורייתא לא היו מקילין מטעם דתרומת תאנים דרבנן כמ"ש רש"י ד"ה שאני שונה מ"מ כיון דס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן תו מצרפין גם הא דתרומת תאנים מדרבנן ומדברי התוספות מבואר דס"ל דלמ"ד תרומה בזה"ז דרבנן הוא מטעם שבטלה קדושת הארץ וקדושת עזרא לא קדשה לעתיד לבא אכן דעת הרמב"ם שגם בימי עזרא הי' תרומה דרבנן משום שלא היו כל יושביה עליה וממילא אע"פ שלא בטלה קדושת עזרא וכלאי' הכרם דאורייתא תרומה דרבנן ולא קשה קו' התו' ועיין ביו"ד סי' של"א ס"ב ואין להאריך כאן בזה: