גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יבמות · דף נב:
רש"י ד"ה או דלמא וכו' ומותרת לאחיו ובד"ה נתן גט וכו' לאשתרויי צרתה לאחיו השני וכו'. הכי משמע ליה דרב חנניה דהכא לא אסיק אדעתיה גזרה דמחלפא בבעלת גט גמור ולדידי' אי נימא האי לחודי' קאי היא גופה ג"כ מותרת לאחיו ופריך ותפשוט ליה מדרבא דפשיטא ליה דהאי לחודיה קאי ואפ"ה בדידיה גזיר משום דמיחלפה וכו' ועיין מהרש"ל:
שם תו' ד"ה או דלמא וכו' וללישנא דהיא אסורה וכו'. מדבריהם משמע דללישנא דהיא אסורה אין חילוק כלל לרבא בין נתן גט למאמרו ובין נתן גט לזיקתו או סתם ולא מוכח כלל מהאי לישנא דהאי לחודי' קאי ואע"ג דאמר בטעמא משום דמיחלפא מ"מ מהאי טעמא לא אמרינן האי לחודיה קאי וכאן דוקא מלישנא דהותרה אפילו היא פריך וע"ל (דף ל"ב ע"א) ברשב"א וריטב"א ודוק:
שם גמרא אלא אמר אביי וכו'. עיין במהרש"א וצ"ל הא דהקשה דוקא לאוקימתא זו ולא אדברי רבי גופי' כיון שמחלק בין קדשה לשום אישות ובין קדשה לשום יבמות היה אפשר לאוקמא משנתינו כחכמים ובקדשה לשום יבמות דהיה אפשר לומר דסתם אין אחריה כלום משמע דלא מועיל שום מאמר אבל לאוקימתא זו אפשר לומר אדרבא דסתם מאמר דמתניתין היינו התקדשי לי במאמר יבמין דאי לא"ה לא מקריא מאמר כלל אלא קידושין כנ"ל לדעתו אכן לענ"ד אפשר לומר דלשון אין אחר חליצה כלום משמע לי' דשום דבר לא מועיל אחר חליצה אפילו לא אמר במאמר יבמין עוד נ"ל לומר דרבי דאמר אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר"ע קאי לדברי חביריו החולקים עליו ולא מחלקים בין לשום יבמות ובין לשום אישות אבל לדידי' אה"נ דמתניתין כחכמים דפליגי אדר"ע ולא מיירי מקידשה לשום אישות ואין אחריה כלום היינו ממילי דיבם ביבמה אבל מקידושי אישות לא מיירי וכ"מ לשון ואני אומר דאמר רבי דר"ל ואני אומר דא"צ לומר דדברים הללו לר"ע דוקא. וע"ע במהרש"א עד אמאי קאמר רבי כצ"ל: