גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יבמות · דף מד.
תו' ד"ה שאני וכו' של מצוה ואפשר דלא וכו' כצ"ל:
שם רש"י ד"ה אלמה לא וכו' ואי שני בתים וכו' והויא לה צרתה בית וכו' כצ"ל:
שם תו' ד"ה ונייבם וכו' ועוד דאינו חולץ וכו'. עיין במהרש"א עד וי"ל וכו' וכוונתו דבאמת אינו בונה שני בתים משמע דהשניה מותרת לשוק והיינו מטעם שאינה, עולה ליבום אבל אינו חולץ שני בתים כיון שממעט מדרשא אחרינא דאינו מייבם לאידך לא משתמע דהשניה מותרת לשוק ובאמת משמע דמותרת וע"כ ממעט מייבם מטעם שאינה עולה לחליצה ולכן מותרת לשוק:
שם ד"ה כל וכו' וא"ת וכו' נ"ל דקאי אמ"ש בדבור שלפני זה כל שאינה עולה לחליצה אינה עולה לייבם ואפשר שהיו גורסים כן בגמרא וניחלוץ לחדא ונייבם לחדא כל שאינה עולה לחליצה וכו':
שם ד"ה ודלמא וכו' תימה וכו'. עיין מהר"ם ולענ"ד כאן לא שייך לומר שחזר בו רבי מלפסוק סתם כשמעון התימני שהרי שנה אח"כ והלכה כדבריו ואע"פ שאין למדין הלכה מפי משנה מ"מ רבי הוי ס"ל שהלכה כדבריו וא"כ לא חזר בו:
שם ד"ה א"כ וכו'. עיין במהרש"א ונ"ל דצ"ל ר"ל מפירש"י וכו': (שם) רש"י ד"ה עשאה וכו' ומשני וכו' ק"ל דאכתי לא הוי צריך לומר הכל מודים בבא על חייבי כריתות אלא על חייבי לאוין שזר אצלה מעיקרא כגון גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי נתין וממזר והכל מודים שמעון התימני כדלעיל וצ"ע:
שם תו' ד"ה הכא נמי וכו' אלא דוקא כותי ועבד. ר"ל לכן כשמתרץ (בדף ס"ח ע"ב) הנך דאית בהו הויה לא מקשה אלא א"ה נכרי ועבד לא ליפסלי ולא מקשה חייבי כריתות לא ליפסלי דחייבי כריתות דחמירי פשיטא דודאי פסלי וכ"ה גירסת מהר"ם ולגי' ס"א שנ"ב דוקא חייבי לאוין כוונתם דלא ממעטינן חייבי כריתות דנימא דדוקא חייבי לאוין אלא אמרינן דכ"ש חייבי כריתות דחמירי ומ"ש התו' אח"כ לאתויי כותי ועבד ר"ל שג"כ פסלי כמו חייבי כריתות וחייבי לאוין ולקמן (דף מ"ה) בגמרא אמרינן יצאו כותי ועבד ר"ל דלא הוי כישראל כשר ולא אמרינן בו ושבה אל בית אביה. ועיין מהר"ם עד והואיל וכן ר"ל השתא כתיב תהיה הוה ממעטינן ג"כ עכו"ם ועבד דלא פסלי כמו מחזיר גרושתו לכך אצטריך וכו' דפסלי כיון שאין לו אלמנות וגירושין בה:
שם לא לאו דמלקות. ר"ל אבל לאו דמלקות לא הוי זונה ולא נפקו מכי תהי' לאיש זר אלא הנך דזר אצלה מעיקרא אבל חייבי כריתות דלא תפסי בה קידושין דהוי זונה נפקו מכי תהיה לאיש זר דאסורה בתרומה דאע"ג דלא הוי זר אצלה מעיקרא מ"מ נקרא איש זר משום שא"א להיות בה אלא בעילת זנות: