אור ברסלב
גנזי יוסף יבמות › דף מ.

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

יבמות · דף מ.

דף לט:

ד"ה אכילה גסה וכו' וי"ל וכו' ר"ל והכא מיירי בההיא אכילה גסה דלאו שמה אכילה דבההיא דשמה אכילה באמת יוצא בה כדאמרינן בנזיר שם פסח מיהא קעביד והכא משמע שאינו יוצא בה ולכן פריך דההוא לאו אכילה הוא כלל מדפטור עליה ביוה"כ ולא צריך קרא לאסור:

שם גמרא למאי הלכתא וכו'. עיין במהרש"א ולפי פירושו הא דמקשה ואי לא מצה היא מצות אמר רחמנא לכאורה אינו מובן דלמא שנה עליו הכתוב לעכב ממש וצ"ל דאינו אלא בלשון שאלה אי באמת מצה היא או לא ומהדר דבאמת מצה היא ואח"כ פריך מנ"ל ולענ"ד הוא דוחק גדול ונלענ"ד דס"ל להגמרא דכאן לא צריך קרא לעכב דזה לא שייך אלא במצות עבודת הקרבן דהיכי דלא שנה עליו הכתוב אע"פ שחיסר מצוה מ"מ הקרבן כשר והיכי דשנה עליו פסול הקרבן אבל כאן אפילו לא אכל כלל כשר הקרבן וצריך לומר שמעכב האכילה שאם עשאו חלוט אסור לאכול זה לא שייך מטעם ששנה עליו הכתוב אלא אי נימא דכיון שלא עשאה כמצוה אינה בכלל היתר אכילה ממילא אסור באכילה ולכן מקשה בפשיטות מצות אמר רחמנא ואי נימא דמ"מ כיון שאינו חמץ מותר באכילה אלא שחיסר מצוה לא מועיל מה ששנה עליו הכתוב והתו' לא כתבו אלא להוכיח דכאן לא הוי כמו שנה עליו הכתוב דעלמא דאי נימא דכאן הוי כמו בעלמא תקשה באמת מה"ת לעכב כיון דבאמת מצה היא אע"כ דלא שייך כאן כלל לעכב וממילא אפילו אי הוי אמרינן דלאו מצה היא לא שייך לעכב ופריך בפשיטות מצות אמר רחמנא ואח"כ למאי הלכתא כנלענ"ד. והנה רבינו הרמב"ם בפ"י ובפי"ב מה' מעה"ק לא הזכיר דין חלוט ולכאורה הטעם פשוט שפסק כרבא וכמ"ש בפ"י ה"ב דהאכילה מצוה אבל עדיין אין זה מעלה ארוכה דמ"מ צריך לבאר דין אם עשאו חלוט ונ"ל דס"ל להרמב"ם דהא דאמר אי מצה היא אין ר"ל שמסופק אי מצה היא או לא אלא דפשיטא ליה שיש ב' מיני חלוט ויש חילוק בין הדר אפייה בתנור או לא או בין בלילתו קשה או רכה וכמ"ש התו' אלא שהקשה אי מצה היא ר"ל אי מיירי בחלוט שהיא מצה הא מצה היא והיכי מימעיט ממשמעות דמצות תאכלו ואי לאו מצה היא ר"ל דמיירי מחלוט דלא מצה היא מצות אמר רחמנא ולא צריך מיעוט ומשני לעולם מצה היא וכו' והרמב"ם פסק כרבא ולא תנא ביה קרא לעכב וממילא חלוט דהוי מצה מצה היא ודלא הוי מצה לאו מצה היא אלא שעדיין קשה אמאי לא כ' הרמב"ם שמצוה שיאכל ממנה כהן שעבד עבודתה כדאמרינן לעיל לרבא ולכאורה אפשר לומר דס"ל כתירוץ ראשון של התו' ד"ה רצה דהיינו אותו בית אב אכן מלשון הרמב"ם פ"י הי"ד משמע דאין מצוה יותר באותו בית אב מאחריני אלא שאותו בית אב חולקים בו שהוא שלהם וצ"ל דס"ל להרמב"ם דהא דאמרינן אלא רצה הוא אוכלה רצה כהן אחר אוכלה ר"ל שאין הכהן מקיים מצוה באכילתו אלא שצריך שיאכל שום כהן כדי שיהיו הבעלים מתכפרים ואין שום חילוק איזהו כהן אוכלה ת"ל מצות תאכל מצוה שכל כהן שאוכל מקיים מצוה כנלענ"ד:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה