גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יבמות · דף כו:
תו' ד"ה למיתה וכו' לאו משום שאין לדבר סוף וכו'. נ"ל דכוונתם למ"ש מהר"ם דלכאורה משמע דטעם דחיישינן כאן למיתה משום דאפשר לתקן בחליצה משא"כ התם דאין תקנה ואין לדבר סוף לא חיישינן למיתה דלא שכיחא לזה כתבו שאינו כן דאלו היה שם שכיח מיתה דחד כמו כאן הי' לדבר סוף ואדרבה הא דאמר התם שאין לדבר סוף משום דלא שכיח היא ולכן אי הוי חיישינן לחד הוי חיישינן גם לתרי:
שם ד"ה וחליצה וכו' קרובת חליצתו מ"מ וכו' כצ"ל:
שם כי אם צרה אחת ללאה וכו'. מ"ש צרה אחת ללאה הוא לאו דוקא דבלאה אין חילוק בין צרה אחת להרבה צרות אלא שרוצים לפרש בלאה ורחל בגוונא חדא וכיון דע"כ מיירי בצרה אחת לרחל נקטו נמי צרה אחת ללאה: (שם) ד"ה דנפול וכו' אי משום בטול וכו'. עיין במהרש"א ונ"ל שסמך אמ"ש התו' (דף כ"ז ע"ב) ד"ה אבל הכא דרב לטעמיה דאמר אין זיקה לכן ס"ל דלא אמרינן כיון שנאסרה שעה אחת ודוק: