גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יבמות · דף כג:
רש"י ד"ה היו לו וכו' ואם אחותה היא וכו' כצ"ל:
שם ד"ה אחיו של זה וכו' מן היחיד וכו' נ"ל דמ"ש מן היחיד הוא לאו דוקא שהרי שנים היו אלא ר"ל מאחד משניהם ורע"ב כ' סתם מאחי בעלה: (שם) ד"ה קדמו שנים וכו' דלא ידע איזהו יבמתו כצ"ל:
שם ד"ה אבל ייבומי ברישא וכו' הוא אחי הנכרי וכו' כצ"ל:
שם ד"ה הכי השתא וכו' על יבמה אפילו לאחר נפילה וכו'. ר"ל אפילו בשעת נפילה היתה מותרת ואח"כ נאסרה:
שם תו' ד"ה ומ"ש וכו', עיין מהר"ם עד בסמוך רשם סיפא וכו' ואי כפירש"י ל"ל וכו' דבתיבת וכו' כצ"ל. והנה טעם רש"י שלא רצה לפרש דפריך רישא אהדדי מבואר בריטב"א דהתם הטעם משום דיבמה שנאסרה שעה אחת אין לה היתר וכמ"ש התו' בדבור שאח"ז לתרץ זה וצ"ל דמ"ש רש"י בד"ה חולצת וכו' לימא כולן חולצות אמאי מהדרינן לייבום דמשמע לי' דתרתי מקשה דקשיא לי' לרש"י אמאי מסיק הכא כל חד וחד אימור דידי' קא מתרמיא לי' לכן פי' שמקשה גם על הרישא ואע"ג דהתם יש טעם אחר מ"מ אמאי מהדרינן כאן לייבום ואמאי לא אמרינן דכולן חולצות שיהי' דומה להתם וע"ז קאי התירוץ כל חד וחד אימור דידיה קא מתרמיא ליה ומתקיימא מצות ייבום וזה עדיף משיחלוץ תרוייהו ומ"מ לקמן בע"א סוף ד"ה ואי מ"ד משמע מדבריו שגם לתרץ הסיפא מצרפין הטעם דאימא כל חד וחד דידי' איתרמיא ליה ואפשר דכוונתו משום מאי דמסיק ואפילו שניהם כהנים לא מפקינן להו מספקא משום שמא קיים מצות ייבום ומיתרצה קושיית התו' ד"ה וספק ודוק: