גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יבמות · דף כב.
תו' ד"ה ערוה וכו' והכא משמע וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד מדרשמו התו' דבריהם על ערוה לכל מסורה ולא על אחין מן האם לא יעידו נראה דלא קשה להו אלא מהא דהוצרך לומר ערוה לכל מסורה ולא אמר ערוה שייך שלא יאמרו משמע שגם גבי ערוה הטעם משום איחלופי ולכן פריך מערוה על עדות דלכאורה טעם איחלופי שייך גם בעדות ומשני ערוה לכל מסורה ושייך בו איחלופי דסברת לכל מסורה לא שייך אלא לענין איחלופי ולא לענין שלא יאמרו וע"כ שגם בערוה הטעם משום איחלופי:
שם רש"י ד"ה שפחה ונכרית. ע"כ הציון על המשנה וכאן צ"ל רשימת הנקודה ואח"כ מתחיל דברי רש"י ולדה כמוה ובתרה וכו':
שם תו' ד"ה פשיטא וכו' ולא ממעטינן לי' וכו'. ר"ל מדאמרינן באחותו מי שיש לאביך אישות בה ה"ה באחיו ואימא למעוטי מחייבי כריתות: (שם) ואימא מי וכו' כצ"ל: (שם ע"ב) ד"ה בן וכו'. הוגה בדפוס והא דאצטריך וכו' ולענ"ד מיותר דלפ"ז התחילו אע"ג וכו' ולא סיימו כלום ונ"ל שצריך למחוק ד' של דסתם וצ"ל מבני יעקב סתם זרע וכו': (שם) גמרא ואימא פרט לאחותו מאנוסה וכו'. נ"ל דלפ"ז גם קרא דערות אחותך בת אביך מיירי מנשואה בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו וקרא דערות בת אשת אביך מולדת אביך מיירי בבת אביו ובת אמו ואחותך היא דלא ליחייב את משום אחותו: