גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
יבמות · דף יב.
יב/א
ד"ה תני וכו'. עיין מהר"ם עד למתני שהיו לאשמעינן וכו' כצ"ל: (שם ע"ב) רש"י ד"ה מצינו וכו' זאת חמותו קטנה וכו' כצ"ל:
שם תו' ד"ה שלש וכו' דלפני תשמיש ודאי אסור ר"ל אפילו הנך ג' נשים ומ"ש אחר תשמיש אין נראה לאסור ר"ל אפילו שאר נשים:
שם ד"ה שכבר ילדו וכו' אבל לברייתא דרב ביבי וכו'. ר"ל אבל בלא פיר"י גם לברייתא דרב ביבי קשה כיון דתנא שמא תמות. ועיין במהרש"א עד ומהרש"ל כתב וכו' ולענ"ד גם כוונת מהרש"ל דהמקשה דלעיל לית ליה סברא דהשתא אלא דק"ל פשיטא דלפום סברא דהשתא ל"ק לרב ביבי ומאי משמיענו התו' ומתרץ שפיר ועיין מהר"ם שמתרץ דכיון דלפום ריהטא משמע דהדרה קושיא לרב ביבי לדוכתה לכן משמיענו התו' דאינו כן:
שם ד"ה הרי הם כסימנים פי' משעת העיבור. נ"ל דהוכרחו לפרש כן דאי נימא משעת לידה א"כ אמאי תנא רבה בר ליואי תוך הזמן הזה היא מתה ועוברה מת ומשמע דאשעת תשמיש קאי כמו קודם הזמן הזה ואמאי הא משכחת לה שתתעבר תוך הזמן הזה ותלד כשתהי' גדולה וע"ל (דף י"ג) ד"ה משום: (שם) ד"ה דאפילו וכו' וזאת החמותו נבעלה וכו' משכחת חמותו ממאנת וכו' כצ"ל: