גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
חגיגה · דף כ.
רש"י ד"ה מדלא קתני וכו' בטהרת חולין וכו'. עיין במהרש"א עד מאן דכר שמיה וכו' ולא הבינותי דפרושים האוכלין חוליהן בטהרה היינו בטהרת חולין והא דלא ניחא לי' לרש"י לפרש מדלא קתני בגדי האוכלי על טהרת קודש מדרס לאוכלי קודש נ"ל דמספקא לי' בדעת המקשן דלאו כקודש דמי ולא כתרומה ולא כחולין וע"כ דחמור מחולין וקל מקודש ולא ידענא אם חמור מתרומה או קל ממנה לכן לא רצה לפרש מדלא קתני בגדי אוכלי בטהרת קודש מדרס לאוכלי קודש והי' צריך לומר קודם לזה בגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי חולין בטהרת הקודש ולא ידע לומר כן וגם לא רצה לפרש דהו"ל למתני בגדי אוכלי חולין בטהרת הקודש מדרס לאוכלי תרומה דשמא חמור מתרומה לכן נקט מלתא פסיקתא דודאי חמור מחולין ודו"ק ומ"מ התוס' (דף כ"א ע"ב) ד"ה אחרונות פשיטא להו דחמור מתרומה ע"ש:
שם תוס' ד"ה שמרתיה וכו' ותירץ וכו'. עיין תוס' זבחים (דף צ"ט ע"ב) ד"ה מדבר המטמאני ומ"ש שם בעזה"י:
שם ד"ה נימא וכו' אך לפי שיטת הירושלמי וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד כאן דאיירי לפי שיטת הירושלמי אי אפשר לתרץ כתירוצם דהתם דהא הירושלמי מייתי הנך עובדי אמתניתין דהתם ומסיימו בהו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש וע"כ הירושלמי מפרש הנך עובדי לקודש וס"ל דחששא דסתם ידים לקודש דוקא וס"ל דסתם ידים יש בהם דררא דטומא' דאוריית' והו"ל קמייתא כמתניתין או דלא ס"ל כלל לחלק בין קמייתא לבתרייתא ומ"ש מהרש"א לעיל דלאו לקודש קאיירי היינו לפירש"י דקאי לשיטת תלמודא דידן דמסיים בהנך עובדי בלבו לשמרן טהור אין בלבו לשומרן טמא והיינו אפילו לתרומה ולחולין ודו"ק. וע"ל במהרש"א עד דמשמשי בהדיה קודם וכו' כצ"ל: