אור ברסלב
גנזי יוסף חגיגה › דף יז:

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

חגיגה · דף יז:

דף יז.

ד"ה דכתיב וכו' פירש"י וכו'. מדבריהם משמע לכאורה דביום ראשון הי' צריך להתראות בעזרה וללין בירושלים עד חה"מ ואח"כ הי' יכול לילך חוץ מירושלים ובשמיני הי' צריך להתראות פ"ש וללין בירושלים אבל ק"ל דהא בעת שמתראה בעזרה צריך להביא עולת ראיי' כמ"ש הרמב"ם ריש ה' חגיגה וקיי"ל דשמיני הוא לתשלומין ואם הביא קודם שמיני א"צ להביא בשמיני לכן נ"ל דהא דמרבינן דשמיני טעון לינה היינו אם לא הי' מתראה עד שמיני צריך ללין מוצאי שמיני. ומדברי התוספתא שמצא הר' עזריאל משמע שצריך ללין עד מוצאי שמיני ואח"כ הביאו בשם ר"י דס"ל דא"צ ללין אלא לילה אחת והיינו כפירש"י כנלענ"ד:

שם דלא מקשי כלל ר"ל כמ"ש בסוכה (דף מ"ז) דמי שלא הביא חגיגתו יום ראשון והביא באחד הימים צריך ללון לילה שלאחריו ע"ש:

שם והר' אלחנן וכו'. עיין במהרש"א ואנכי לא מצאתי דברי הר' אלחנן לא בר"ה ולא בסוכה ע"ש:

שם גמרא מאי לאו אין לה יום טבוח כלל וכו'. עיין במהרש"א עד א"נ דחד יום טבוח אית להו נמי לב"ה ור"ל דלב"ש פשיטא דאפילו אי נימא דעצרת אין לה תשלומין מ"מ ביום אחד אחר שבועות מקריבין היינו עיקר יום הקרבה כיון דאין קרבין ביו"ט אלא אפילו לב"ה דמותר להקריב ביו"ט מ"מ אם לא הקריב ביו"ט מותר להקריב ביום ראשון אחר יו"ט אפילו אם אין לו תשלומין כל שבעה אלא דאם חל בע"ש דאז אם לא הקריב ביו"ט נצטרך להקריב ב' ימים אחר שבועות זה לא ס"ל לב"ה. ומ"ש אח"כ וליכא למימר דלב"ש קאמר הכי נ"ל דר"ל דאמרינן לקמן א"ה נפשוט מינה דחד יום טבות ומשמע מזה דאפילו אי נימא דאין לעצרת תשלומין כל ז' מ"מ חד יום טבוח אית לי' וס"ל דאין זה דחייה בעלמא רק דכן ס"ל להגמרא באמת דחד יום טבוח פשיטא דאית ליה לזה כ' דליכא למימר דלב"ש קאמר הכי וכו' ועוד וכו' ובברייתא משמע דמטעם תשלומין היא דומיא דז' ימי הפסח וח' ימי החג כנ"ל ביאור דבריו אכן אפשר לומר דהא דאמרינן א"ה נפשוט מינה דחד יום טבוח היינו אפילו לפי סברת המדחה לא יום טבוח אבל ס"ל להגמרא דאי אין לעצרת תשלומין ז' ברייתא כפשטה יו"ט של עצרת ונ"ל דזהו ב' פירושים של המהרש"א דאי נימא דלפי סברת המדחה היא נימא דמ"מ בדלא אפשר מודו ב"ה א"נ סברא דקושטא היא דחד יום טבות אית ליה אפילו בדאפשר ולקמן (דף י"ח סוף ע"א) ולא הניחם ר"ט משמע דאית לי' חד יום טבוח ודו"ק:

עם :

תוס' ד"ה נפשוט וכו' ומתניתין וכו'. עיין במהרש"א עד די"ל דלרבותא נקט וכו' נ"ל דר"ל אע"ג דהול"ל שלא יעשו יום טבוח אחר השבת שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר השבת אפ"ה עבדינן יום ראשון של טבוח אחר השבת ודו"ק:

שם ד"ה מצוה וכו' למה לי קרא מדרשא דחג השבועות. ר"ל ל"ל דרשא דחג השבועות והיינו דרשא דר"א אמר ר' אושעיא תיפוק לי' מדרבה בר שמואל אע"כ מדרבה בר שמואל לחוד ליכא למשמע ואח"כ כתבו דמדרשא דרבה בר שמואל וכו' דלא תקשה א"כ ל"ל דרשה דרבה בר שמואל לזה כתבו דאצטריך לאפוקי מלבן של צדוקים ונ"ל דהיינו דרשא דר' יהושע במנחות (דף ס"ה ע"ב) ואע"ג דהתם אמרינן מה חדש סמוך לביאתו ניכר ס"ל להתוס' דהכל חדא דרשה היא דמקשינן עצרת לחדש לכל מילי ולא אצטריך לומר כאן טעמא דמצוה למימני שבועי אלא דלא תקשה מרבה בר שמואל דנימא מה חדש יום אחד אף עצרת יום אחד. ועיין במהרש"א ומשמע מדבריו דהא דאמרינן בגמרא ועוד חג שבועות כתיב היינו דרשא דר"א א"ר אושעיא ודו"ק:

שם ומהכא שמעינן וכו'. לא הבינותי דליכא מאן דפליג אדאביי דמדאורייתא בעינן למימנא יומי ושבועי ואמימר דלא מני אלא יומי היינו האידנא דס"ל דזכר למקדש הוא ע"ש במנחות (דף ס"ו ע"א) וצ"ע: (שם) ד"ה ואצטריך וכו' הקשה הר"א וכו'. כ' מהרש"א דמשמע להו לכאורה וכו' ר"ל בקושייתם אבל לתירוצם לא ילפינן מרבה בר שמואל ולא אמרינן דמצוה למימני שבועי אלא דלא תקשה מיני' וכמ"ש לעיל:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה