גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
חגיגה · דף יד:
תוס' ד"ה נענה וכו' ול"ג מלאך המות. אכן בס"ח סי' רס"א איתא שאותו מלאך הי' מלאך המות ע"ש:
שם ד"ה והתניא וכו' דא"כ ד' הרצאות הן. לא הבינותי דהא לר' הלוי לא ס"ל דכיון דארצי קמי' מאן דארצי כמאן דארצי קמיה דמי א"כ לכן לא חשיב אותו שהרצה לפני חנניא לפי שלא הרצו לפניו ונ"ל דמ"ש ד' הרצאות הן הוא לאו דוקא אלא ר"ל שהי' לו לר' יוסי בר"י וחשוב גם הרצאה רביעית שהרצה לפני חנניא ואז יהי' ג' הרצאות דארצי וארצו קמיה. ומ"ש ועוד מנ"ל הא וכו' נ"ל דלא ניחא להו לומר דמהא גופא שמעינן מדחשיב לחנניא בכלל ג' הרצאות מכלל דארצו קמיה דכיון דבברייתא לא מפורש דלא חשיב אלא דארצי וארצו קמיה אלא דאנן הוא דשנינן הכי לא שייך לשנויי הכי אלא אי חזינן דארצו קמי' אבל כיון דאינו מפורש בשום מקום דארצו קמיה לא שייך לחדש ב' דברים דלא חשיב אלא דארצי וארצו קמי' וחנניא ארצו קמי' ודו"ק:
שם ואפילו הרצו לפני רבן יוחנן רבו לא מצינו שהרצה. נ"ל דצ"ל ואפילו הרצה לפני רבן יוחנן רבו רבן יוחנן לא מצינו שהרצה ור"ל דלא חשיב אלא סדר תלמיד לרבו זה אחר זה וא"כ אין מקום למנות ר"א בהדייהו אלא דמ"מ הי' יכול למנות בר"א סדר בפ"ע אי הוי מרצו אחרים לפניו או אי הוי מרצה רבן יוחנן קמי אחרים לזה כתבו לאפוקי ר"א ב"ע שלא הרצו לפניו ואע"פ שהוא הרצה לפני רבן יוחנן רבו כיון שלא מצינו ר"י שהרצה בפני שום אדם אין לו סדר למיחשבי' אפילו לעשות סדר בפ"ע ועיין בס' הישר לר"ת סימן שכ"ה ודו"ק:
שם גמרא שאלו את בן זומא בתולה שעיברה וכו'. לכאורה משמע לפרש מי חיישינן לדשמואל ואסורה דעכ"פ בעולה היא אע"ג דלא השיר בתולי' או דלמא דשמואל לא שכיחא וע"כ באמבטי עיברה וליכא לא בעילה ולא השרת בתולים ומותרת ומסיק דשמואל לא שכיח וחיישינן שמא באמבטי עיברה ור"ל תלינן לקולא וכמ"ש בגליון הש"ס וכ"נ מדברי רש"י ד"ה בתולה שכ' כ"ג נשאה ומצא לה בתולים משמע דאין ספק כלל דודאי היתה בתולה דלא שייך לומר טעה אלא דהספק הוא שמא נבעלה כדשמואל ואסורה או באמבטי עיברה ומותרת אכן מדברי התוס' ד"ה בתולה לא משמע כן שכתבו ואי שכיחא דשמואל מהימנא וכן אח"כ כתבו ואי דשמואל לא שכיח וכו' ומוקמא בחזקת בעולה וכן אח"כ אי חיישינן שמא לא נבדקה יפה דשמואל לא שכיח משמע מכל דבריהם דאי תלינן בדשמואל מותרת אלא דהספק הוא שמא דשמואל לא שכיח וע"כ בעולה גמורה היא וגם הך מי חיישינן לדשמואל לקולא היא ולא אסיק אדעתי' כלל לומר באמבטי עיברה ומסיק דודאי דשמואל לא שכיח ואפ"ה מותרת דתלינן באמבטי ולכאורה פשטות הגמרא לא משמע כן גם רש"י לא פירש כן גם המגי' בגליון משמע דלא פירש כן שפי' חיישינן לקולא אמסקנא משמע אבל חיישינן לדשמואל הוי שפיר לחומרא וראיתי להמש"ל פי"ז מה' א"ב הי"ג שכ' בפשיטות דמגמרא זו מוכח דאי תלינן בדשמואל שריא ולענד"נ כמ"ש ודו"ק: