גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
חגיגה · דף ו:
ד"ה יש בשמחה וכו' הא כללא כדפרישית לעיל וכו' כצ"ל:
שם ד"ה מאי נ"מ וכו' ועוד כאכתי וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד פשוט דכוונת התוס' למאי שמפורש בפ' תצוה (כ"ט כ"א) ולקחת מן הדם אשר על המזבח ומשמן המשחה והזית על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו וכו' וכן בפ' צו (ח' ל') ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן על בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו וכו' שקרויים הזאה בפסוק:
שם ד"ה לפסוקי טעמא וכו' התם לא מצי קאי וכו'. עיין במהרש"א עד ואפשר דלא הוי ידוע להו וכו'. נ"ל דר"ל ולהכי לא הוי מצי למימר נ"מ לפסוקי טעמא דאפשר אין כאן פיסוק כלל ומ"מ לא קאי אלא אחד ולא ידעינן אהיכי אבל כאן ממ"נ אם אין פיסוק קאי אתרוייהו ואם יש פיסוק לא קאי אלא אשלמים. אכן לענ"ד נראה משמעות לשון רש"י צריך אתה לפסוק הטעם וכו' צריך אתה לקרותו וכו' וכן ביומא (דף נ"ב ע"ב) כ' רש"י ונ"מ לפסוק כאן את הטעם באתנחתא או דלמא אידי ואידי פרים ואין אתנחתא משמע דרב חסדא מיבעי לי' איך להעמיד הטעמים וא"כ צריך לפרש כוונת התוס' שהקשו הא בהנך ה' מקראות לא אזלינן בתר פסוקי טעמא הרי שהעמידו פיסוק אע"פ שלא הכריעו היכי קאי ה"נ נעמיד פיסוק אע"פ דמצי קאי אשניהם ואהא תירצו דהתם כיון דלא מצי קאי רק לחד מנייהו א"א להיות בלא פיסוק כלל דהוי משמע דקאי אתרוייהו וע"כ העמידו פיסוק כפי סברא אחת אבל הכא דמצי קאי אתרווייהו אי קאי אתרווייהו אין לנו להעמיד פיסוק ואע"ג דודאי פסוקי הטעמים הם הל"מ מ"מ יכול להיות דביאור הפסוקים הם הל"מ ועל פיהם העמידו פיסוק הטעמים ומספקא להו בזה כמו דמספקא להו בכמה דברים שהם הל"מ ודו"ק: