גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
חגיגה · דף ה.
ד"ה מבעט וכו' א"נ וכו' נ"ב משום שלא ומשמע לכאורה דלגירסא זו לא גריס א"נ ולפ"ז לא דמי לתירוצא דכאן מבעט ברבותיו הוי ולא ניחא מ"ש התוס' בריש דבריהם וכן איכא למימר לכן נ"ל גירסא שבפנים עיקר ובתירוץ ראשון כוונתם שידעו שלא הי' מהני דבקדושיו לא יאמין וכתירוצא דהכא א"נ לא הי' תשובה נוצחת ר"ל שלא הי' תשובה זו מתקבל לה על הלב ואפשר גם כוונת הגליון לגרוס א"נ משום שלא הי' וכו' והיינו ממש כגירסא שלנו ודו"ק:
שם גמרא ומטי כתיב. ר"ל בחירק הט' והיינו מטה אותי:
(שם:
ע"ב):
רש"י ד"ה אינו מהם וד"ה והי' לאכול שייך לע"א:
שם ד"ה בחלום אדבר בו ביום ההוא וכו'. עיין במהרש"א ולא ידעתי אמאי העיקר חסר הא שפיר ניחא גירסא שלנו ברש"י ור"ל דדוקא ביום הסתיר פניו שלא לגלות בנבואה אבל בלילה בחלום אדבר בו ואפשר כוונתו דאכתי לא שמענו דהסתר פנים היינו מניעת נבואה וצריך לימוד ממשה: (שם) ד"ה ידו נטויה להגן עלינו כצ"ל:
שם ד"ה נסרחה חכמתם בפסוק כתיב וכו'. נ"ל דכוונת רש"י בזה דלכאורה אינו מבנים דהא חכמתם משמע חכמתם דהנך דלעיל וכיון דמבנים היינו ישראל לכאורה חכמתם עלייהו קאי לכן פירש דבריש הפסוק כתיב האין עוד חכמה בתימן וע"ז משיב משום דאבדה עצה מישראל נסרחה חכמתם של תימן: