גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
חגיגה · דף ג:
תוס' ד"ה מי כעמך וכו' אמרינן במדרש וכו'. נ"ל דכוונתם דלשון מי כעמך שמע משמע שאינו דברי הקב"ה והיאך נלמד מכאן דהקב"ה עשה אותנו חטיבה אחת לזה כתבו שהוא דברי השבת והקב"ה מסכים עמה ומעיד עמה ודו"ק:
שם גמרא להקביל פני ר' אליעזר וכו' בכה ר' אליעזר וכו' כצ"ל: (שם) תוס' ד"ה עמון ומואב וכו' ולא מצינו מעשר עני ב' שנים. נ"ל דכוונתם שלא תקשה דה"ה אם נתקן מעשר שני יהי' ג' שנים מע"ש זה אחר זה ומ"ש ב' שנים מעשר עני מג' שנים מעשר שני לזה כתבו ולא מצינו וכו' ר"ל דמע"ש כיון שמצינו רצופין אין היכר בין ב' שנים לג"ש אבל מ"ע שלא מצינו כלל רצופין הוא הפרש גדול:
שם וכי תימא וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד כפי לשון התוס' דהכא הוא כמו ועוד קשה ודו"ק:
שם ד"ה דרך שטות וכו' רק לאותו דבר וכו'. נ"ל דאין כוונתם דלאותו דבר נחזיקנו כשוטה דמאי נ"מ בזה אלא ר"ל שלא נחזיקנו כשוטה לכל דבר כיון שלא החזיק רק לאותו דבר:
שם בלבד ממאבד. נ"ל דצ"ל במאבד וכ"ה בירושלמי ור"ל דדוקא במאבד מסתברא כר' יוחנן דאפילו שוטה שבשוטים אינו מאבד מה שנותנים לו ר"ל טיפש שבטפשים וקוביקוס אין בו א' מכל אלו ולכן לא שייך לומר במאבד מה שנותנים לו שהוא קוביקוס וע"כ שוטה גמור הוא וצ"ל דס"ל לר' אבין דמהא דאיזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו אין ראי' דהדר בו מכולם ואפשר גם לא ממקרע כסותו ודלא כרב פפא ודו"ק: