גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ברכות · דף מח.
ד"ה ולית הלכתא וכו' אע"ג דתנא וכו'. עיין במהרש"א ומ"ש דלעיל הוה דעת אחרת כ"מ להדיא בתוספות רי"ח שכתב דברים דלעיל אחר מ"ש בשם ר"י שלא רצה ר"ת לעשות מעשה לצרף קטן פורח או יודע. ומ"ש דר"ת גופי' כתב לעיל דבעינן פורח ויודע מבואר בתוס' רי"ח שהביא כן ר"ת בשם בה"ג ומפרש דהוי ו' מחלקות ופירושו או יודע וצ"ל שכן הוא כוונת התוס' כאן בשם ר"ת שתחלה הביא סתם פורח ויודע ועכ"פ לא מוטל בעריסה ואח"כ מפרש דסגי פורח או יודע. ומ"ש דהיאך אפשר דלית הלכתא לא קאי אר"י ולפירוש ראשון פליג שפיר לא הבינותי אדרבה בדבריהם לעיל מבואר דלא נראה להם דקאי אר"י כיון דתניא כוותיה ולר"ת משמע לי' דלר"י מדסתם משמע דלא תלי אלא בפורח ואין חילוק בין יודע או לא אבל בברייתא כיון דלא תנא בהדיא פורח אלא לאתויי אפשר לפרש פורח אפילו א"י וביודע לא בעי פורח ודו"ק:
שם הא לתפלה עבדי. ר"ל דס"ל דמה שמסיים הירושלמי ולא מזמנין עלואי עד שהבאתי ב' שערות היינו דוקא לזימון ג' אבל לעשרה בין לברהמ"ז ובין לתפלה עבדי וכש"ס דילן בזה אבל ר"י ס"ל דהירושלמי אינו מחלק בין לשלשה ובין לעשרה ולמסקנא גם לתפלה ולבהמ"ז בעשרה אין עושין סניף עד שיביא ב"ש ודו"ק:
שם ומיהו קטן פורח ויודע וכו'. נ"ב ע"פ מהרש"א פורח כפי' ר"ת ולא ידעתי כוונתו ולענ"ד ט"ס היא במהרש"א והנכון כמו שהוא לפנינו בתוס' וסתמו דבריהם ולא ביארו אי תרווייהו בעינן או בחד סגי וסמכו אמ"ש לעיל ודו"ק:
שם אי לא הוה משום כבוד צבור. מדברי מהרש"א משמע דאקנין קאי ולענ"ד קאי אאשה דאפילו אשה אי לאו משום כבוד צבור היתה עולה למנין ז' לכן גם קנין עולה אבל להצירוף לעשרה לא ודו"ק:
שם ור"ת פי' וכו'. עיין במהרש"א ואנכי לא מצאתי בתוס' לעיל ולא בירושלמי דפריך מיניה אהא דאין עושין קטן סניף ודו"ק וצ"ע: