גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ברכות · דף מז.
ד"ה אין המסובין וכו' ואמאי וכו'. ר"ל וכיון שאין רשאי אמאי מועיל כשנותן לו רשות אבל לפי"מ דפירשתי דאם כל א' ככרו לפניו או כשנתן לכל א' חלקו מותר מ"מ מצד דרך ארץ הבוצע פושט ידו תחלה ומועיל כשנותן רשות כנ"ל. ועיין בא"ח סי' קס"ז סט"ו י"ז ומ"ש שם בעזה"י: (שם) ד"ה כל המאריך וכו' ומסקנא וכו'. נ"ל דכוונתם דלכאורה הי' משמע דהא דאמר כאן כל המאריך באמן וכו' פליג אהא דאמר לעיל אינו אלא טועה ולפי מסקנא זו צריך להמתין על כל העונים לכן כתבו התוס' דהאי כל המאריך לא פליג אהא דאמר לעיל שלא יאריך יותר מדאי וגם למסקנא דהכא לא ימתין אלא על רוב העונים ודו"ק: