גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ברכות · דף מ:
ד"ה נימא וכו' וי"מ וכו'. עיין במהרש"א ונראה מבואר מדבריו דסברת הי"מ אלו אינו סברת התרצן בגמרא אליבא דר' יוחנן משום דאמר ברכה דלא תקינו רבנן וכ"מ ודאי דאל"כ מה בין המקשן או להתרצן ונלענ"ד לפרש כוונת הי"מ דפליגי ר"מ ור' יוסי אי ברוך המקום כהזכיר השם דר"מ ס"ל דהוי כהזכיר השם ור' יוסי ס"ל דלא הוי כהזכיר השם לכן לא הוי ברכה כלל והתרצן לא ניחא לי' בזה אלא גם לר' יוסי הוי כהזכיר השם ומ"מ כיון דאמר בלשון דלא תקינו רבנן לא הוי ברכה ועיין בפ"י ובצל"ח ואין להאריך. ואענה גם אנכי הנלענ"ד בכוונת הי"מ דהמקשן ס"ל דכיון דלר"ה על הפת ועל היין כיון שגורם ברכה לעצמו לא יצא בשנ"ב היינו מטעם דכיון דתקנו לי' רבנן חשיבות ואפשר דס"ל כפי' רשב"א (דף מ"א ע"ב) בתוס' ד"ה א"ה שתקנו לי' ברכה חשובה בפ"ע והוא בירך שנ"ב כמו שמברכין על דבר שאין לו חשיבות הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים אבל אשאר דברים שאין להם חשיבות כשאמר שנ"ב לא הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים כיון דמ"מ בירך ברכה שתקנו חכמים אדבר שאין לו חשיבות וממילא כשבירך ברכה שלא תקנו חכמים כלל אפילו אדבר שאין לו חשיבות הוי משנה ולכן א"ש ר"ה כר' יוסי אבל לר' יוחנן דאפילו בירך אדבר שיש לו חשיבות שנ"ב יצא ה"ה כשבירך בלשון שלא תקנו חכמים כלל יצא ולא איכפת לן במה שמשנה וע"כ ס"ל כר"מ והתרצן השיב דברכה שלא תקנו חכמים גרע משנ"ב אדבר שיש לו חשיבות ולפ"ז הוי סברת הי"מ כסברת התרצן אלא דהמקשן הי' סבר דלא מועיל סברא זו אלא לר"ה והתרצן השיב דבזה א"ש גם לר' יוחנן ונתיישבה קו' מהרש"א ע"ש ודו"ק. שוב ראיתי במהרש"ל שכ' אבל פת ויין חשבינן שהכל לגבייהו כברוך המקום ונ"ל דכוונתו כמ"ש:
שם ד"ה אמר אביי וכו' וברכות של שמ"ע וכו'. נלענ"ד לפרש דבריהם דמתחלה הקשו מכל ברכות של שמ"ע ותירצו מקודם אשאר ברכות חוץ מברכת אבות דאינן באין בפתיחה וחתימה משום דסמיכו לברכת אבות ולכן לא שייך בהו מלכות ואח"כ תירצו אברכת אבות גופיה דאלהי אברהם הוי כמו מלכות ולא ידעתי מה הוסיף מהרש"א דמשאר ברכות די"ח ל"ק להו דלענ"ד התוס' הקשו ותירצו גם משאר ברכות י"ח ואפשר לא הי' בגירסתו אלא וברכות של שמ"ע אין בהם מלכות דאלהי אברהם וכו' ודו"ק:
שם גמרא מאי קמ"ל אע"ג וכו'. הקשה בצל"ח הא טובא קמ"ל לאפוקי מדר' יוסי דלעיל וכ' לתרץ דכאן יצא אפילו לר' יוסי ע"ש אכן בתוס' רי"ח ובתוס' הרא"ש מבואר דאתיא כר"מ דוקא ע"ש ונ"ל דמקשה מאי קמ"ל הא כיון דסתם לן תנא כר"מ פשיטא דהכי קיי"ל ומתרץ איצטריך וכו' ואתיא משנה זו אפילו לר' יוסי וא"כ טובא קמ"ל לאפוקי מדר' יוסי ודו"ק: