גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ברכות · דף טו.
ד"ה דלמא וכו' ופליגי במלתא דר"י. נ"ל דר"ל דבאמצע דברי ר' יהודה נשנה דברי ר' יוסי החולק עליו בשניהם ומהרש"א הגי' ופליג אמלתא דר"י וג"כ כוונתו כן דבאמצע דברי ר' יהודה נשנה דברי ר' יוסי שחולק עליו ודו"ק:
שם ד"ה אי ר' יוסי וכו' ותקנו ממש וכו' משמע להו דבדיעבד לא יצא ידי ברכה אלא דאפ"ה תרומתו תרומה דהברכות אינם מעכבות כדאמר ולא בברכה תליא מלתא וראי' ממגילה שלא יצא בדיעבד לר' יוסי ודו"ק: (שם) רש"י ד"ה אלא מאי וכו' והא דתרומה וברהמ"ז וכו'. לצדדין נקט דברהמ"ז דוקא ר' יהודה הוא ודתרומה גם כר' יהודה וככ"ע אתיא דלא משמע דפליג ר' יוסי לומר דהברכה מעכב התרומה בדיעבד וכן צ"ל לקמן בד"ה אפילו תימא ודו"ק. ועיין בפ"י ברש"י ד"ה דלמא ר' יהודה: (שם) ד"ה ולכתחלה וכו' דאפילו ר' יהודה מודה וכו' לכאורה משמע דכ"ש דכר' יוסי אתיא דמודה במגילה דיצא בדיעבד כיון דמדרבנן הוא וא"כ סותר דברי התוס' ד"ה אי ר' יוסי דפשיטא להו דבמגילה לא יצא בדיעבד לר' יוסי ואפשר לומר דהתוס' קאי אליבא דרב מתנא דלר' יוסי דיעבד נמי לא ורש"י קאי למאי דמקשה דלמא דיעבד שפיר דמי א"צ לומר דאתי דוקא לר' יהודה דאפשר גם לר' יוסי אתי ומודה בדרבנן דיוצא דיעבד אכן אין זה מוכרח דאפשר לומר כוונת רש"י דאפילו ר' יהודה מודה דלכתחלה לא אבל בדיעבד פליגי וברייתא לא מיירי בדיעבד ושפיר אתיא ככ"ע ודו"ק: